אוקיי, בואו נדבר על סרט הדבקה. כן, אותו סרט שאנחנו משתמשים בו כדי לתלות פוסטרים או לסגור קופסאות. מי היה מאמין שהוא יכול להיות כלי סודי בארסנל של אומן? אני, למען האמת, ממש לא.
תמיד חשבתי שציור טוב זה עניין של כישרון מולד, שעות אינסופיות של תרגול, ו... נו, צבעים יקרים. טעיתי. ובגדול.
הרשו לי לספר לכן על הפעם הראשונה שנתקלתי בטכניקת הציור עם סרט הדבקה. הייתי בסדנת אומנות (נו, משהו להעביר את הזמן אחרי העבודה), והמדריכה, אישה עם שיער כסוף וחיוך שובב, שלפה גליל נייר דבק. "היום", היא הכריזה, "אנחנו הולכות לצייר כמו מקצועניות". אני זוכרת שהרמתי גבה בספקנות. סרט דבק? רציני?
אבל אז קרה הקסם.
הטכניקה, בגדול, פשוטה להפליא. מדביקים פיסות סרט דבק על הבד, צובעים מעל, ואז מקלפים. התוצאה? קווים חדים, גיאומטריות מדהימות, אפקטים מיוחדים שקשה להשיג בדרך אחרת. זה כמו קסם, אבל בלי ארנבות ובלי כובעים.
אבל רגע, לפני שאתן רצות לחנות לקנות את כל מלאי נייר הדבק, חשוב להבין למה זה עובד. זה לא רק עניין של "לצבוע בין הקווים". מדובר בשליטה, בדיוק, וביצירת ניגודים חזקים. נייר הדבק מאפשר ליצור מסכות זמניות על הבד, מה שנותן לנו חופש להתפרע עם הצבעים והמרקמים, בלי לפחד לחרב את כל העבודה.
"היופי בסרט הדבקה הוא שהוא סולח", אמרה לי פעם חברה טובה שהיא גם אמנית רחוב מוכשרת. "טעית? לא נורא. הדבקת סרט, צבעת מחדש, והכל נראה כאילו זה היה מתוכנן". ויש בזה משהו, לא? אנחנו כל כך רגילים לפחד מטעויות, במיוחד באומנות. סרט הדבקה נותן לנו רשת ביטחון.
אבל זה לא רק ביטחון. זה גם השראה. ברגע שמבינים את הפוטנציאל של הטכניקה הזו, הראש מתחיל לעבוד אחרת. מתחילים לראות צורות, זוויות, קומפוזיציות חדשות שלא חשבנו עליהן קודם.
אני זוכרת פעם שניסיתי ליצור ציור מופשט עם נייר דבק, בהשראת האמנית האמריקאית המפורסמת קסיה בירד, הידועה בציורי הנוף המופשטים שלה. אחרי כמה שעות של הדבקה, צביעה, וקלות, עמדתי מול הבד והרגשתי תסכול נוראי. זה לא היה מה שדמיינתי. זה היה מבולגן, לא מאוזן, ופשוט... מכוער.
הייתי מוכנה לוותר, אבל אז נזכרתי בעצה ששמעתי פעם ממאייר ספרי ילדים ישראלי מוערך: "לפעמים, הכישלון הוא רק נקודת מפנה". נשמתי עמוק, הדבקתי עוד כמה פיסות סרט דבק בצורה אקראית, וצבעתי הכל בשחור. ואז, כשקילפתי את הנייר, התגלה ציור אחר לגמרי. ציור מלא דרמה, עומק, ו... כן, יופי.
אז מה למדתי? שלפעמים, הפתרונות הכי טובים נמצאים במקומות הכי לא צפויים. ושסרט הדבקה הוא לא רק כלי עזר, אלא גם מורה. הוא מלמד אותנו סבלנות, דיוק, ובעיקר – לא לפחד לטעות.
עכשיו, אני יודעת מה אתן חושבות. "נעמה, זה נשמע נחמד, אבל זה בטח לא בשבילי. אני לא יודעת לצייר בכלל". שטויות. כל אחת יכולה לצייר עם סרט הדבקה. באמת. זה לא דורש כישרון מולד, אלא רק קצת סבלנות, קצת יצירתיות, והרבה ניסוי וטעייה.
וכאן מגיע החלק המפתיע. ציור עם סרט הדבקה יכול להיות גם כלי טיפולי. כן, קראתן נכון. מחקרים מראים שאומנות, בכלל, יכולה להפחית חרדה, לשפר את מצב הרוח, ולהגביר את תחושת המסוגלות. וציור עם נייר דבק, עם הקווים הנקיים והצורות הגיאומטריות, יכול להיות במיוחד מרגיע וממקד.
אני לא צוחקת, אחרי יום לחוץ בעבודה, אין כמו לשבת עם גליל נייר דבק, כמה צבעים, ובד חלק, ולתת ליצירתיות להשתלט. זה כמו מדיטציה, רק עם יותר צבע.
אבל בואו נהיה ריאליסטיות. ציור עם נייר דבק הוא לא תמיד קל. זה יכול להיות מתסכל, במיוחד בהתחלה. אבל זה שווה את זה. באמת.
לסיום, תחשבו על זה ככה: כולנו מחפשות דרכים לבטא את עצמנו, למצוא משמעות, וליצור משהו יפה בעולם. וסרט הדבקה, אותו חפץ יומיומי ופשוט, יכול להיות הכלי שיעזור לנו לעשות בדיוק את זה. אז קחו גליל, קחו בד, ותתחילו לצייר. מי יודעת, אולי תגלו את האומנית שמסתתרת בתוככן.
אבל יותר חשוב, תגלו משהו חדש על עצמכן. ואולי זו התגלית הכי חשובה מכולן.
מה הדבר הכי לא צפוי שגיליתן על עצמכן דרך אומנות? אשמח לשמוע!
