אני מודה, גם אני נפלתי בפח. או יותר נכון, אל סל הקניות הממכר של דייסו. בהתחלה זה היה רק קליפס חמוד לשיער, אחר כך מגנט למקרר בצורת סושי, ולפני שהספקתי למצמץ, מצאתי את עצמי מריצה עגלה מלאה בדברים שלא ידעתי שאני צריכה, אבל פתאום חייבת שיהיו לי. אבל רגע, מה הופך את הרשת היפנית הזו לממכרת כל כך?
האמת? חשבתי בהתחלה שזה רק העניין של המחיר. הרי הכל כל כך זול! אבל אחרי כמה ביקורים, הבנתי שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק מזה.
דייסו היא לא רק חנות. היא מעבדה קטנה לניסוי וטעייה, הזדמנות לגלות צדדים חדשים באישיות שלנו.
כן, שמעתם נכון. מעבדה.
אבל לפני שנצלול פנימה, תנו לי רגע לספר לכם על מקרה מצחיק שקרה לי שם. יום אחד, חיפשתי מתנה לחברה שלי. הסתובבתי בין המדפים, קצת חסרת אונים, כשלפתע ראיתי משהו מוזר: כרית בצורת טוסט עם חמאה. טוסט עם חמאה! צחקתי לעצמי, אבל אז הבנתי – זה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה! זה היה כל כך לא צפוי, כל כך משעשע, כל כך... היא.
הפער בין מה שחשבתי פעם על קניות לבין מה שגיליתי בדייסו הוא עצום. חשבתי שאני רק קונה דברים. אבל גיליתי שאני קונה חוויות, רגעים של הפתעה ושמחה, ובעיקר, הזדמנות להכיר את עצמי קצת יותר טוב.
אז מה באמת קורה שם? למה אנחנו יוצאים עם עגלה מלאה בדברים שאנחנו לא צריכים?
לפי מחקר של פרופסור בארי שוורץ, כפי שמתואר בספרו "The Paradox of Choice", ריבוי אפשרויות עלול להוביל לשיתוק החלטתי ולחוסר שביעות רצון. אבל דייסו מצליחה לעקוף את זה. איך? על ידי כך שהיא מציעה מגוון עצום של מוצרים במחיר נמוך, מה שמוריד את רף הסיכון. אם טעינו, לא נורא, זה עלה רק כמה שקלים.
וזה בדיוק הקטע.
היא משחררת אותנו מהפרפקציוניזם המשתק.
אבל יש עוד משהו. דייסו היא גם חגיגה של פונקציונליות יפנית. מוצרים קטנים, גאוניים, שמפשטים את החיים. כמו קופסאות האחסון המדהימות שלהם, או כלי הניקוי המיוחדים. וזה, אגב, מתקשר ישירות לתפיסה היפנית של "קאיזן" – שיפור מתמיד וקטן. כל מוצר, גם הפשוט ביותר, הוא הזדמנות לייעל את החיים שלנו. (למי שרוצה להעמיק, ממליצה לחפש על עקרונות "קאיזן" בתעשייה היפנית).
התלבטות אמיתית: האם זה בריא לצרוך כל כך הרבה דברים, גם אם הם זולים? האם אנחנו לא ממלאים את החלל הריק שלנו עם חפצים חסרי משמעות?
אני חושבת שהתשובה היא מורכבת. מצד אחד, חשוב להיות מודעים לצריכה שלנו. מצד שני, אסור לשכוח את הצד הכיפי והחווייתי.
דייסו, בעיניי, היא כמו קפה של אחר הצהריים עם חברה טובה. זה לא הכרחי, אבל זה בהחלט יכול לשפר את מצב הרוח.
אבל הנה הקאץ': הקסם האמיתי של דייסו הוא לא במוצרים עצמם, אלא בתהליך הגילוי. זה לא משנה אם בסוף תקני את הכרית בצורת טוסט או לא. מה שחשוב זה שהרשית לעצמך לחלום, לצחוק, לדמיין אפשרויות חדשות.
זה, אולי, הלקח הכי חשוב שלמדתי מדייסו. לא לפחד לנסות דברים חדשים, לא לקחת את עצמי ברצינות תהומית, ולזכור שלפעמים, הפתרון הכי טוב הוא פשוט משהו קטן, משעשע ובלתי צפוי.
אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני כבר מתכננת את הביקור הבא שלי שם. הפעם, אני מחפשת משהו ספציפי: השראה.
הערת שוליים: אל תתפלאו אם תראו אותי מסתובבת שם עם עגלה מלאה בבלונים בצורת חיות. זה חלק מתהליך הגילוי העצמי, כן?
מה לגביכם? מה אתם מחפשים בדייסו? האם גם אתם חושבים שזה רק חנות זולה, או שיש שם משהו מעבר לזה?
