האמת, אף פעם לא חשבתי שאנהל שיחות נפש עם מכונת הכביסה שלי. אבל היי, החיים מלאים בהפתעות, לא?
אני נעמה, ואם אתן כמוני, אתן בטח עסוקות בלנסות להבין את כל הדבר הזה שנקרא "חיים". קריירה, זוגיות, חברים, משפחה… ולפעמים, באמצע כל הבלאגן הזה, אנחנו שוכחות לעצור רגע ולנשום. ולגלות שדווקא ברגעים הכי לא צפויים מסתתרות התובנות הכי גדולות.
תחשבו על זה רגע: מכונת כביסה. מה כבר יכול להיות מעניין בה? אבל היא שם, נאמנה, כבר שנים. סופגת את הלכלוך שלנו, את הכתמים של החיים. ובלי להתלונן, היא פשוט עושה את העבודה. וזה, חברות, שיעור חשוב.
לא מזמן מצאתי את עצמי תקועה מול מכונת הכביסה, מנסה להבין למה היא מסרבת לסחוט. אחרי שעה של ניסיונות כושלים, תסכול כבד וחוסר אונים מוחלט, פשוט התיישבתי לידה. והתחלתי לדבר. כן, ממש ככה.
"למה את עושה לי את זה?" שאלתי אותה, כאילו היא באמת הולכת לענות לי. "אני כל כך עייפה, יש לי דייט הערב, ואני צריכה כביסה נקייה!"
מכונת הכביסה כמובן לא ענתה. אבל משהו ברגע הזה גרם לי להבין משהו.
הבנתי שלפעמים, כמו במערכות יחסים, אנחנו מנסות בכוח לתקן דברים שלא אמורים לעבוד. אנחנו מתעקשות, משקיעות אנרגיה, ומתעלמות מהסימנים שאומרים לנו אחרת.
הדייט ההוא, אגב, לא היה מוצלח במיוחד. בחור חמוד, אבל משהו פשוט לא התחבר. ואז זה היכה בי - בדיוק כמו מכונת הכביסה שלא סחטה, גם כאן ניסיתי בכוח ליצור משהו שלא אמור לקרות.
אני יודעת, זה נשמע קצת משוגע. אבל תקשיבו לי רגע.
כמה פעמים יצא לכן להיכנס לדייט עם רשימה ארוכה של דרישות? "הוא חייב להיות מצחיק, חכם, מצליח, אוהב חיות…" ואז אתן פוסלות אנשים עוד לפני שנתתן להם צ'אנס אמיתי.
הבעיה היא שהרשימה הזאת מונעת מאיתנו לראות את האדם שמולנו.
פרופ' דן אריאלי, חוקר מוערך בתחום הכלכלה ההתנהגותית, מדבר על "אפקט הציפייה" – כשאנחנו מצפים למשהו מסוים, אנחנו נוטים לראות אותו, גם אם הוא לא באמת שם. (אריאלי, ד. (2008). לא רציונלי ולא במקרה: הכוחות הסמויים שמעצבים את ההחלטות שלנו. מטר).
אז מה עושים? איך משחררים את הציפיות ונותנים לדברים לקרות באופן טבעי?
אני גיליתי משהו שעזר לי. הפסקתי לחפש "את האחד". התחלתי לחפש אנשים שאני נהנית לבלות איתם. אנשים שמעוררים בי השראה, שמאתגרים אותי, שגורמים לי לצחוק.
הפכתי את הדייטים לחקירה, לא למבחן.
זה לא אומר שהורדתי סטנדרטים. ממש לא. אבל התחלתי להסתכל על הדברים אחרת. במקום לחפש את כל התכונות "המושלמות", התחלתי לחפש חיבור.
ומה לגבי מכונת הכביסה? בסוף הזמנתי טכנאי. הסתבר שהייתה חתיכת גרב קטנה שתקעה את המנגנון. מי היה מאמין?
זה הזכיר לי משהו שאמא שלי תמיד אומרת: "הדברים הכי גדולים לפעמים תלויים על דברים קטנים".
ואולי זה נכון גם לגבי מערכות יחסים. אולי הדברים הכי חשובים לא נמצאים ברשימת הדרישות שלנו, אלא בדברים הקטנים – במבט, בחיוך, בתחושה הזאת שיש לנו כשמישהו באמת מקשיב לנו.
ד"ר ברנה בראון, חוקרת ידועה בתחום הבושה והפגיעות, מדברת על החשיבות של אותנטיות ביצירת קשרים. היא טוענת שכשאנחנו מנסים להיות מישהו שאנחנו לא, אנחנו מרחיקים את עצמנו מאנשים אחרים. (בראון, ב. (2012). פגיעות: הסוד מאחורי אהבה, הורות ואושר. מודן).
אז בפעם הבאה שאתן הולכות לדייט, תנסו להיות פשוט אתן. בלי מסכות, בלי פוזות. תשתפו במה שמעניין אתכן, במה שמפחיד אתכן, במה שגורם לכן לצחוק.
כי בסופו של דבר, האדם הנכון יאהב אתכן בדיוק כמו שאתן.
אני עדיין לא יודעת אם אמצא את "האחד". אבל אני יודעת שאני נהנית מהדרך. אני לומדת על עצמי, אני פוגשת אנשים מעניינים, ואני מגלה שגם מכונת הכביסה שלי יכולה להיות מקור לתובנות מפתיעות.
מה אתן חושבות? האם גם אתן מנהלות שיחות נפש עם חפצים דוממים? ואיך אתן ניגשות לדייטים בעידן המודרני? אני ממש אשמח לשמוע את המחשבות שלכן!
