אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. צליל הטפטוף שהפך לזרם, ואז לרעש אדיר. מים. המון מים. הבית שלי, המבצר שלי, הפך לבריכה אחת גדולה. השיטפון הזה לא רק הרס רהיטים ותמונות; הוא שטף איתו תמימות, וחשף אותי לאמת קשה אבל חשובה.
אני יודעת, כששומעים על שיטפון, חושבים על נזק כספי, על ביטוח, על כאבי ראש. האמת? כל אלה היו קטנים לעומת מה שהאסון הזה גרם לי להבין על עצמי ועל החיים.
השיטפון לא היה רק אסון פיזי, הוא היה רעידת אדמה רגשית.
אז מה קרה שם באמת? איך בית מוצף הפך לשיעור לחיים? בואו נצלול פנימה, בלי לייפות את המציאות.
ההתחלה המרה: כאוס וייאוש
הטלפון צלצל בשתיים בלילה. "נעמה, יש לך הצפה בבית!" קולו של השכן היה היסטרי. רצתי הביתה, והמראה היה מזעזע. המים הגיעו כמעט עד הברכיים, הרהיטים צפים, הכל ספוג ומלא בוץ.
הרגשתי חסרת אונים. כאילו כל מה שבניתי התרסק לי מול העיניים. "איך זה קרה? למה דווקא לי?" השאלות האלה קידחו לי בראש.
אני מודה, בשעות הראשונות פשוט ישבתי ובהיתי. הייתי משותקת מפחד וייאוש. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי באמת לבד, חסרת אונים מול כוח הטבע.
נקודת המפנה: מחיפוש אשמים ללקיחת אחריות
אחרי כמה ימים של ניקיונות, הערכתי את הנזקים. זה היה סכום עצום. הביטוח לא כיסה הכל, והרגשתי מרומה וחסרת מזל. התחלתי לחפש אשמים – הקבלן שבנה את הבית, העירייה שלא דאגה לתשתיות, מזג האוויר.
ואז, קראתי מאמר מעניין של פרופסור יובל נח הררי על חשיבות ההתמודדות עם אתגרים בלתי צפויים. הוא כתב: "היכולת להתמודד עם שינויים בלתי צפויים היא המפתח להישרדות ולשגשוג". (הררי, י. נ. (2018). 21 Lessons for the 21st Century. Spiegel & Grau.)
זה היכה בי כמו ברק. במקום להתמקד במה לא בסדר, הייתי צריכה להבין מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את המצב. הבנתי שאני לא קורבן, אלא שורדת.
התחלתי לחקור מה גרם להצפה. התייעצתי עם אינסטלטורים, עם מהנדסי בניין, אפילו עם מומחה לשיקום נזקי מים. גיליתי שהתשתית הייתה לקויה, אבל גם שהייתה לי אחריות אישית לבדוק את הבית לפני שקניתי אותו.
האחריות היא לא תמיד נעימה, אבל היא תמיד מעצימה.
הלימון הפך ללימונדה: שיפוץ עם תודעה חדשה
השיפוץ היה ארוך ויקר, אבל הפעם עשיתי הכל אחרת. לא רק תיקנתי את מה שנהרס, אלא שידרגתי את הבית כך שיהיה עמיד יותר בפני הצפות עתידיות. התקנתי מערכת ניקוז משוכללת, שיפרתי את הבידוד, ואפילו שתלתי צמחייה שמסייעת לספוג מים.
במהלך השיפוץ, נתקלתי בציטוט של מייקל ג'ורדן שאמר: "I've failed over and over and over again in my life and that is why I succeed."
הבנתי שכישלונות הם חלק בלתי נפרד מהחיים, ושהם יכולים להיות מנוע לצמיחה והצלחה. החלטתי להסתכל על השיטפון לא כסוף העולם, אלא כהזדמנות לבנות משהו טוב יותר.
תובנות שלא היו מגיעות בלי השיטפון
האסון הזה לימד אותי כמה דברים חשובים:
- שום דבר לא מובן מאליו: למדתי להעריך את הדברים הקטנים – בית חם, משפחה תומכת, בריאות טובה.
- גמישות היא כוח: היכולת להסתגל לשינויים בלתי צפויים היא קריטית. החיים לא תמיד הולכים לפי התוכניות שלנו.
- עזרה הדדית: גיליתי שיש המון אנשים טובים בעולם שמוכנים לעזור כשצריך. התמיכה שקיבלתי מהמשפחה, מהחברים ומהקהילה הייתה מדהימה.
- הערכה עצמית: הבנתי שאני חזקה יותר ממה שחשבתי. הצלחתי להתמודד עם משבר גדול, ולצאת ממנו מחוזקת ומנוסה יותר.
אז מה הלאה?
השיטפון חלף, אבל הלקחים נשארו. אני עדיין משתפת את הסיפור שלי עם אחרים, ומנסה לעודד אותם לא להתייאש כשדברים משתבשים. כי בסופו של דבר, גם מתוך החושך הכי גדול יכול לצמוח אור.
האם אני מוכנה לעוד שיטפון? תאמת, ממש לא! אבל אני יודעת שאם זה יקרה, אני אהיה מוכנה יותר, חזקה יותר, ויותר מודעת ליכולות שלי.
ואת? מה הדבר הכי קשה שהתמודדת איתו, ומה למדת ממנו? אשמח לשמוע את הסיפור שלך.
