אני חייבת להתוודות – יש לי חולשה לפתרונות פשוטים. כאלה שמסתתרים ממש מתחת לאף, ואנחנו, עסוקים בלסבך את החיים, פשוט לא רואים אותם. אתן דוגמה? המקרר שלי. כן, כן, המקרר. לפני כמה שבועות הוא התחיל להשמיע קולות מוזרים, רעשים כאלה של סוף העולם. ישר חשבתי – תיקון יקר, טכנאי, בטח יגיד שצריך להחליף מנוע... בלגן. אבל אז, בשיחה עם חברה, היא זרקה משהו על בורג רופף. בורג רופף?
נשמע קצת פאתטי, נכון? אבל זה בדיוק מה שקרה. בורג אחד קטן, רופף, שהחזיק חלק מהמנוע. כמה דקות של הידוק, ובום! המקרר חזר לשקט שלו. אתן מבינות? בורג אחד!
אני יודעת, אולי אתן חושבות לעצמכן "נו, מה הביג דיל? סתם סיפור על מקרר". אבל עבורי זה היה הרבה יותר. זה היה תזכורת לכוח הפשוט, לפתרונות האלגנטיים שמסתתרים בפרטים הקטנים, וליכולת שלנו לפתור בעיות בעצמנו. זה גם גרם לי לחשוב – כמה פעמים אנחנו ממהרים לקפוץ למסקנות, להוציא כסף על פתרונות יקרים, במקום לעצור רגע ולבדוק אם הפתרון הפשוט נמצא ממש מול העיניים?
פעם חשבתי שרק אנשי מקצוע מבינים במכשירי חשמל. היום אני מבינה שקצת סקרנות וידיים טובות יכולות לחסוך הרבה כאב ראש.
המקרה הזה הזכיר לי מחקר מעניין שקראתי פעם על "הטיית האישור" – הנטייה שלנו לחפש מידע שמאשר את מה שאנחנו כבר מאמינים בו, במקום להיות פתוחים לאפשרויות אחרות. זה קצת כמו שהייתי בטוחה שהמקרר גמור, ולכן לא טרחתי לבדוק אפשרויות פשוטות יותר.
כמה פעמים אנחנו עושים את זה בחיים?
חשבתי על זה הרבה אחר כך. על כמה שבכל תחום בחיים אנחנו ממהרים לגשת לפתרונות מורכבים, יקרים, כשאפשר לפעול אחרת. לקחת אוויר. לבדוק מה אפשר לעשות לבד. אני לא אומרת לוותר על עזרה מקצועית, חלילה. אבל כן אומרת – אל תוותרו על הכוח שלכם.
אבל רגע, זה לא הכל וורוד. אני לא רוצה לצייר תמונה כאילו אני גורו של עשה זאת בעצמך. היו לי גם כישלונות. זוכרות את הפעם שניסיתי לתקן את הנזילה בכיור? כן… זה נגמר בהצפה קטנה במטבח ובקריאה דחופה לאינסטלטור. אבל גם מזה למדתי. למדתי להעריך את המומחים, למדתי את הגבולות שלי, ולמדתי שגם כישלון הוא חלק מהתהליך.
מה שנכון, נכון – לא כל בורג רופף מציל מקרר. לפעמים באמת צריך טכנאי. אבל נקודת המבט השתנתה. אני כבר לא ניגשת לבעיות בתחושת חוסר אונים מוחלטת. אני ניגשת אליהן עם סקרנות, עם נכונות לנסות, ועם הבנה שיש לי יותר כוח ממה שחשבתי.
אני תוהה, האם הפשטות הזו, התושייה הזו, הן תכונות שאנחנו מאבדים בדרך? האם החיים המודרניים, עם השפע והפתרונות המיידיים, גורמים לנו לשכוח את היכולת הבסיסית שלנו לפתור בעיות בעצמנו? אולי, וזה רק אולי, אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו יכולים ללמד את הילדים שלנו זה לא רק איך להשתמש בטכנולוגיה, אלא גם איך להסתכל על העולם בעיניים סקרניות ולמצוא פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות.
תראו, אני לא טכנאית מקררים מוסמכת. אני אפילו לא הכי מבינה בחשמל. אבל אני יודעת דבר אחד – אני יודעת להקשיב, ללמוד ולנסות. ואני מאמינה שלכולנו יש את היכולת הזו. זה רק עניין של החלטה.
לסיום, אספר לכן על מחקר שנתקלתי בו לאחרונה שנעשה באוניברסיטת הרווארד, שעסק בדיוק בעניין הזה - הקשר בין תחושת מסוגלות עצמית (self-efficacy) לבין רווחה נפשית. החוקרים מצאו שאנשים שמאמינים ביכולת שלהם להתמודד עם אתגרים הם גם אנשים מאושרים יותר. הם פחות חרדים, יותר אופטימיים ויותר עמידים בפני לחצים. המקרר שלי, מסתבר, לא רק קירר אוכל – הוא גם שיפר את מצב הרוח שלי. מי היה מאמין?
אז בפעם הבאה שאתן נתקלות בבעיה, לפני שאתן מרימות ידיים, עצרו רגע. נשמו עמוק. תסתכלו מסביב. אולי הפתרון נמצא ממש שם, מחכה שתגלו אותו. ואולי, כמו במקרה שלי, כל מה שצריך זה בורג אחד רופף.
מה הדבר הכי פשוט שעשיתן לאחרונה ופתר בעיה גדולה? שתפו אותי בתגובות!
