אני זוכרת את הפעם הראשונה שהלכתי לטיפול. הייתי נרגשת, אבל גם קצת מפוחדת. חיפשתי מישהו שיקשיב לי, שיבין אותי, שיעזור לי לצאת מהבוץ. מה שלא ידעתי זה שלא כל מי שמציע עזרה באמת יודע איך לתת אותה.
היו כמה סימנים שהתעלמתי מהם בהתחלה, דברים קטנים שנראו לי לא חשובים. בדיעבד, הם היו דגלים אדומים ענקיים שצעקו לי לברוח. בדיוק כמו שכתוב במחקר של האוניברסיטה העברית על אתיקה בטיפול, "שמירה על גבולות מקצועיים ברורים היא חיונית ליצירת סביבה טיפולית בטוחה ויעילה". אבל אז הייתי צעירה ותמימה, ורציתי להאמין.
אני לא רוצה שתעשו את הטעויות שאני עשיתי. אז הנה כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם:
הקשבה סלקטיבית – האם המטפל באמת שומע אותך?
מכירות את זה שאתן מספרות משהו ומרגיש שהבן אדם ממול מחכה רק לתורו לדבר? זה קורה גם בטיפול. מטפל טוב צריך להיות קודם כל מאזין טוב. הוא צריך לשאול שאלות, להתעניין, לנסות להבין באמת מה עובר עליכן. אם הוא יותר מדבר מאשר מקשיב, זה דגל אדום.
המאזין הטוב באמת? הוא זה שמצליח לקלוט גם את מה שלא נאמר. את הטון, את שפת הגוף, את הרגשות המודחקים.
פעם, מטפלת אמרה לי, "את תמיד מחייכת, אבל העיניים שלך עצובות." זה שבר אותי, אבל זה גם היה רגע של תובנה. היא ראתה מעבר למסכה.
חוסר מקצועיות – האם המטפל מתאים לך?
מטפל לא מקצועי הוא לא בהכרח אדם רע. הוא פשוט לא מתאים לכן. זה יכול להיות שהוא לא מנוסה מספיק, שהוא לא מתמחה בתחום שאתן צריכות, או שהוא פשוט לא מצליח ליצור איתכן קשר טוב.
אני זוכרת מטפל אחד שכל הזמן ניסה לאבחן אותי. "את בטח סובלת מ-X," הוא היה אומר. "תנסי לעשות Y." זה גרם לי להרגיש כמו עוד מספר, ולא כמו אדם אמיתי. מחקר שפורסם בכתב העת "פסיכותרפיה" מצא ש"איכות הקשר הטיפולי היא גורם מכריע להצלחת הטיפול, לעיתים יותר מאשר הגישה הטיפולית עצמה".
אבל רגע, האם זה תמיד רע? לא בהכרח. יש מצבים שבהם אבחון יכול להיות מועיל. אבל זה צריך לבוא ממקום של הבנה ואמפתיה, ולא ממקום של שיפוטיות או ניסיון "לתקן" אותך.
חציית גבולות – האם המטפל שומר על גבולות?
הדבר הכי חשוב בטיפול זה אמון. אתן צריכות להרגיש בטוחות, שאתן יכולות לספר הכל בלי לפחד משיפוטיות או ביקורת. מטפל שחוצה גבולות, בין אם זה גבולות פיזיים, רגשיים או מקצועיים, פוגע באמון הזה.
אני מדברת על דברים כמו:
- לספר על עצמו יותר מדי
- ליצור קשרים אישיים איתכן מחוץ לטיפול
- לדבר על מטופלים אחרים
- לגעת בכן בצורה לא הולמת
כל אחד מהדברים האלה הוא דגל אדום ענק. ואם זה קורה לכן, צאו משם מיד.
זוכרות את הפעם שראיתי את הפסיכולוג שלי בסופר? הוא בדיוק יצא מהקופה עם שישיית בירה. לא שיש בזה משהו רע, אבל זה פשוט הרגיש לי מוזר. זה היה כמו לראות את המורה שלי עושה דברים "של מבוגרים". זה קצת ניפץ את הדימוי שהיה לי עליו.
ביטול רגשות – האם המטפל מכבד את הרגשות שלך?
רגשות הם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית. אסור למטפל לבטל אותם, לזלזל בהם או לנסות להשתיק אותם. אם אתן מספרות משהו והוא אומר לכן "תפסיקו להיות דרמטיות" או "זה לא כזה נורא," זה דגל אדום.
הרגשות שלכן תקפים, ואתן זכאיות להרגיש אותם. מטפל טוב צריך לעזור לכן להבין אותם, לקבל אותם וללמוד איך להתמודד איתם בצורה בריאה.
אני זוכרת פעם אחת שסיפרתי למטפל שלי על חוויה קשה שעברתי. הוא אמר לי, "את צריכה להיות חזקה יותר." זה גרם לי להרגיש אשמה על כך שאני מרגישה חלשה. בדיעבד, הוא פשוט לא ידע איך להתמודד עם הכאב שלי.
מה עושים עכשיו?
אז זיהיתן דגל אדום. מה עושים עכשיו? קודם כל, אל תאשימו את עצמכן. זה לא באשמתכן. אתן לא צריכות להישאר במקום שלא טוב לכן בו.
תעזבו. פשוט תקומו ותלכו. זה יכול להיות קשה, אבל זה הדבר הכי טוב שאתן יכולות לעשות בשביל עצמכן.
אבל רגע, לפני שאתן עוזבות, תחשבו על מה קרה. מה גרם לכן להרגיש לא בנוח? מה הייתן רוצות שיקרה אחרת? זה יעזור לכן לבחור מטפל טוב יותר בעתיד.
אני יודעת שזה מפחיד להתחיל מחדש. אבל תזכרו שמגיע לכן לקבל טיפול טוב, טיפול שיעזור לכן לצמוח ולגדול. אל תתפשרו על פחות מזה. וכן, גם אני עברתי כמה מטפלים עד שמצאתי את האחת שהתאימה לי. זה מסע, אבל הוא שווה את זה.
וטיפ אחרון? תסמכו על האינטואיציה שלכן. אם משהו מרגיש לא בסדר, הוא כנראה לא בסדר.
אני עדיין לומדת, עדיין טועה, אבל אני גם גדלה ומתפתחת. ואני מקווה שגם אתן. מה אתן חושבות? חוויתן פעם דגל אדום בטיפול? שתפו אותי בתגובות!
