האמת? תמיד חשבתי שאני מסודרת. נעמה, מתכננת, קפדנית, יודעת מה היא רוצה. עד שהגיעה המרצפת הרופפת.
כן, כן, אני יודעת מה אתן חושבות. מרצפת רופפת? נו באמת. אבל תסמכו עלי, המרצפת הזו, קטנה, אפורה ובלתי נסבלת, טרפה לי את כל הקלפים.
זה התחיל בצלצול חלול קטן בכל פעם שדרכתי עליה. בהתחלה התעלמתי. "שטויות," אמרתי לעצמי, "זה יעבור". אבל הצלצול הפך לרעש, הרעש הפך לסיוט, והסיוט...ובכן, הסיוט גרם לי להבין כמה דברים על עצמי.
אבל רגע, לפני שאני נסחפת, בואו נחזור אחורה. אתן מכירות את זה שאתן יודעות משהו באופן תיאורטי, אבל רק כשאתן חוות את זה בפועל זה באמת מחלחל? ככה זה היה עם המרצפת. ידעתי, תיאורטית, שאני פרפקציוניסטית. קראתי על זה, אפילו עשיתי מבחן באינטרנט. אבל רק כשהייתי צריכה להתמודד עם מרצפת שאי אפשר לתקן (ניסיתי הכל, באמת!) הבנתי עד כמה זה משפיע עלי.
איך מרצפת אחת גרמה לי לחשוב על הכל?
הצלצול החלול הזה, שנשמע כאילו הוא לועג לי, התחיל להדהד בכל תחום בחיים שלי. האם אני מספיק טובה בעבודה? האם אני חברה טובה? האם אני בכלל יודעת מה אני עושה עם החיים שלי? כן, כן, הכל בגלל מרצפת. אבל אתן יודעות מה? אולי טוב שכך.
קראתי על זה מחקרים (כן, באמת חיפשתי מחקרים על השפעת רעשים מטרידים על רמות החרדה! מסתבר שאני לא לבד). מצאתי מאמר של אוניברסיטת שיקגו שמדבר על הקשר בין חוסר שליטה סביבתית לבין תחושות של חוסר אונים. אאוץ'. זה פגע בול. המרצפת הזו, קטנה ככל שתהיה, הרגישה כמו סמל לחוסר שליטה מוחלט.
זהו, נשברתי. אז מה עשיתי?
הלכתי לטיפול. כן, טיפול בגלל מרצפת. אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא רק המרצפת. זו הייתה רק הטריגר. למדתי שם, בטיפול, שאני לא צריכה לרצות את כולם כל הזמן. שאני יכולה להרפות. שאני יכולה...להשלים עם מרצפת רופפת.
זו הייתה תובנה מטורפת. הבנתי שאני מבזבזת כל כך הרבה אנרגיה על ניסיון לשלוט בדברים שפשוט אי אפשר לשלוט בהם. ומה המחיר? המחיר הוא חרדה, תסכול, וחוסר שמחה.
אני חייבת להודות, זה לא היה קל. היו רגעים שרציתי פשוט להרים את כל הריצוף ולהתחיל מחדש. אבל אז הייתי נזכרת במה שלמדתי. שזה בסדר שהדברים לא מושלמים. שדווקא בתוך הכאוס הזה טמונה היופי.
וזהו. למדתי לאהוב את המרצפת הרופפת שלי.
מה אני מנסה להגיד לכן?
אז אולי אתן שואלות את עצמכן, "מה הקשר בין מרצפת רופפת לחיים שלי?" והתשובה היא, שיש משהו קטן שמטריד אתכן. משהו שגורם לכן לחשוב שאתן לא מספיק טובות. משהו שגורם לכן לחרדה.
זה יכול להיות משקל עודף, קשר לא מוצלח, עבודה שאתן לא אוהבות. זה לא משנה מה זה. מה שמשנה זה איך אתן מתמודדות עם זה.
אל תתעלמו מזה. אל תנסו להדחיק את זה. תתמודדו עם זה. תלמדו מזה. ותזכרו, גם המרצפות הרופפות הכי מעצבנות יכולות ללמד אותנו שיעור חשוב על החיים.
אני יודעת שזה נשמע קצת קיטשי, אבל זה אמיתי.
רגע, לא סיימתי. יש עוד משהו חשוב.
גיליתי משהו מדהים. כשסיפרתי לאנשים על המרצפת שלי, הם התחילו לספר לי על המרצפות שלהם. פתאום גיליתי שאני לא לבד. שכולם מתמודדים עם משהו. ושדווקא בשיחות האלו, בחיבור הזה, טמונה הכוח.
מצאתי קהילה אונליין של אנשים שמשתפים את ה"מרצפות הרופפות" שלהם, קוראים לזה "The Imperfectly Perfect Club". שם, מצאתי נחמה, תמיכה וגם המון עצות פרקטיות להתמודדות עם חרדות (כן, יש אפילו טכניקות נשימה שמסייעות להתמודדות עם רעשים מטרידים!).
אז מה הלאה?
אני עדיין גרה עם המרצפת הרופפת שלי. לפעמים אני עדיין מתעצבנת עליה. אבל עכשיו אני יודעת שאני יכולה להתמודד עם זה. ואני יודעת שאם אני יכולה להתמודד עם מרצפת רופפת, אני יכולה להתמודד עם הכל.
אז אני שואלת אתכן, מה המרצפת הרופפת שלכן? ומה אתן הולכות לעשות איתה? שתפו אותי, באמת! אני כאן כדי להקשיב. אולי ביחד נוכל למצוא דרך להפוך את המרצפות הרופפות שלנו למשהו יפה.
