אוי, נעליים. רק המילה הזאת גורמת לי לחייך, ולחשוב על כל האפשרויות, הצבעים, הסטייל... אבל האמת היא, שהחיוך הזה הפך לאחרונה לחיוך מתוח, כשניסיתי לסגור את הארון שלי. יותר מדי נעליים. מכירות את זה?
האמת, תמיד אהבתי נעליים. זה התחיל עם נעלי הבלט הורודות שלבשתי כילדה, המשיך עם מגפי הרוקנ'רול של התיכון, ואיכשהו, בלי לשים לב, מצאתי את עצמי מוקפת בעשרות זוגות. חלקן יפות מדי מכדי לנעול, חלקן נוחות מדי מכדי לוותר עליהן, וכולן - כולן מספרות איזשהו סיפור.
אבל מתי זה הפך לבעיה? כשגיליתי שאני קונה נעליים רק בגלל המבצע, או כי "אולי אני אזדקק להן מתישהו". כשנעליים חדשות נדחסו לפינה בארון, וזוגות שכבר שכחתי מקיומם נערמו מאחוריהן. אז הבנתי – אני חייבת לעשות משהו.
אבל לזרוק? בשום פנים ואופן! כל נעל היא זיכרון, חלק מהמסע שלי. זוכרות את הטיול באיטליה עם הסנדלים האלה? או את הריצה הראשונה שלי במרתון עם נעלי הספורט האלה? איך אפשר להיפרד מזה?
אז מה עושים? איך מצליחים להשתלט על מגדל הנעליים המתמוטט, בלי לעשות החלטות מצערות?
שלב 1: האינטרוספקציה הנעלית
הדבר הראשון שעשיתי היה לעצור רגע ולשאול את עצמי – למה בכלל צברתי כל כך הרבה נעליים? קצת כמו פסיכולוגית נעליים, הבנתן? ;) התשובה הפתיעה אותי. גיליתי שקניית נעליים הייתה לפעמים דרך לברוח מרגשות לא נעימים, או לפצות על חוסר ביטחון. במקום להתמודד עם מה שמציק לי, פשוט קניתי זוג נעליים חדש. נשמע מוכר למישהי?
אבל לא רק פסיכולוגיה מעורבת פה. יש גם עניין של שיווק, כמובן. איך אפשר לעמוד בפני פרסומת מפתה או מבצע מטורף? מחקרים מראים שאנחנו נוטים לקנות יותר כשמציעים לנו "דיל שאי אפשר לסרב לו", גם אם אנחנו לא באמת צריכים את המוצר. (מקור: Kahneman, D. (2011). Thinking, fast and slow. Farrar, Straus and Giroux.)
אז רגע, האם הנעליים שלי הן בעצם מטאפורה לכל הדברים שאני מנסה להדחיק או לפצות עליהם? וואו. זה היה רגע של תובנה.
שלב 2: המיון המפתיע (שלא כולל זריקות!)
אחרי שהבנתי למה צברתי כל כך הרבה, הגיע הזמן להתמודד עם הכמות. כאן קרה הקסם. במקום למיין לפי "לזרוק/לא לזרוק", מיננתי לפי קריטריונים אחרים לגמרי:
- נעליים שמשמחות אותי: אלו הנעליים שאני שמחה לנעול, שגורמות לי להרגיש טוב עם עצמי, שמזכירות לי רגעים יפים. הן מקבלות מקום של כבוד בארון.
- נעליים שימושיות: אלו נעליים שאני צריכה לתפקוד יומיומי – נעלי ספורט לחדר כושר, מגפיים לגשם, נעלי עבודה נוחות. הן מקבלות מקום נגיש ונוח.
- נעליים "נוסטלגיות": אלו נעליים שמזכירות לי תקופה מסוימת, אירוע מיוחד, אדם אהוב. אבל – וזה אבל גדול – הן לא גורמות לי שמחה אמיתית יותר, וגם לא שימושיות. הן נארזות בקופסה יפה עם תווית "זיכרונות", ומאוחסנות בעליית הגג.
- נעליים "אולי": אלו הנעליים הכי מאתגרות. הן לא משמחות, לא שימושיות, אבל איכשהו אני לא מצליחה להיפרד מהן. הן מקבלות הזדמנות נוספת – אני שמה אותן בקופסה נפרדת עם תאריך תפוגה. אם עד התאריך הזה לא נעלתי אותן, הן עוברות לשלב הבא.
שלב 3: הטוויסט המפתיע – פתרונות יצירתיים במקום פח האשפה
מה קורה עם הנעליים ש"לא עוברות את הסינון"? כאן נכנסים לתמונה הפתרונות היצירתיים:
- העברה הלאה: אני מציעה אותן לחברות, לבנות משפחה, או תורמת לארגוני צדקה. זה הרבה יותר מספק מלזרוק אותן לפח.
- מכירה: יש אפליקציות וקבוצות פייסבוק שמיועדות למכירת בגדים ונעליים יד שנייה. אפשר להרוויח קצת כסף ולתת לנעליים חיים חדשים.
- שימוש חוזר: אפשר להפוך נעליים ישנות לעציצים, ליצירות אמנות, או לתחפושות. גוגל מלא ברעיונות מדהימים!
והנה טיפ קטן שלמדתי ממארי קונדו: להודות לנעליים על השירות שלהן, לפני שאני נפרדת מהן. זה נשמע קצת מוזר, אני יודעת, אבל זה עוזר לי לשחרר את החיבור הרגשי. (מקור: Kondo, M. (2011). The life-changing magic of tidying up: The Japanese art of decluttering and organizing. Ten Speed Press.)
שלב 4: תחזוקה שוטפת – מניעה טובה מריפוי
אחרי שעשיתי סדר, חשוב לשמור עליו. זה אומר לקנות נעליים רק כשבאמת צריכים, לחשוב פעמיים לפני שמנצלים מבצע, ולתחזק את הנעליים הקיימות. ניקוי קבוע, תיקונים קטנים – כל אלה מאריכים את חיי הנעליים וחוסכים כסף בטווח הארוך.
אז מה למדתי מהמסע הזה? שנעליים הן לא רק פריט אופנתי, אלא גם חלק מהסיפור האישי שלנו. שהסדר הוא לא רק חיצוני, אלא גם פנימי. ושמותר לאהוב נעליים, אבל חשוב לעשות את זה בצורה מודעת ואחראית.
ועכשיו, ספרו לי – איך אתן מתמודדות עם עומס הנעליים שלכן? אשמח לשמוע רעיונות נוספים! אולי ביחד נמצא עוד דרכים יצירתיות להשתלט על מגדל הנעליים שלנו, בלי לוותר על האהבה שלנו אליהן.
