האמת? שנים התחלתי את הבוקר בשאלה אחת פשוטה: "מה בא לי היום?". קפה הפוך או תה ירוק? אימון כוח או יוגה עדינה? אבל אז, בוקר אחד, משהו קרה.
מצאתי את עצמי מול המראה, והשאלה הזו הרגישה... ריקה. כאילו פספסתי משהו גדול. זה לא שלא רציתי להנות מהיום, אלא שהבנתי שהאושר האמיתי לא נמצא רק במה ש"בא לי", אלא במה שאני בוחרת להיות.
הבדיקה העצמית של הבוקר הפכה להיות משהו אחר לגמרי. לא רשימת מכולת של תאוות, אלא שיקוף של ערכים.
אז מה השתנה?
התחלתי לשאול את עצמי שאלות כמו:
- איך אני יכולה היום להיות יותר סבלנית?
- במה אני יכולה להתמקד כדי להיות יותר אסירת תודה?
- איזו אנרגיה אני רוצה להקרין לעולם?
זה לא קל, כן? יש ימים שכל מה שבא לי זה להתחבא מתחת לשמיכה. אבל אז אני נזכרת במה שלמדתי מספרו של ויקטור פרנקל, "האדם מחפש משמעות" – גם ברגעים הכי קשים, יש לנו את החופש לבחור איך להגיב. (Frankl, V. E. (2006). Man's search for meaning. Beacon Press.)
אגב, לפני כמה שנים, כשעבדתי על פרויקט שמאוד האמנתי בו, אבל הלך והסתבך, שאלתי את עצמי את השאלות האלה ולא את "מה בא לי". התוצאה: לא רק שהצלחתי לסיים את הפרויקט בגאווה, אלא גם גיליתי בתוכי כוחות שלא ידעתי שקיימים. תובנה קטנה: לפעמים, ה"בא לי" האמיתי מתגלה רק כשמתמודדים עם מה שלא.
אז איך זה עובד בפועל?
הנה רשימה קצרה של שאלות שאני שואלת את עצמי כל בוקר. אל תרגישו חייבים לענות על כולן, בחרו את אלו שמדברות אליכן:
- מה אני מודה עליו היום? (גם אם זה רק על הקפה החם).
- איזה אדם אני רוצה להיות היום? (סבלנית? יצירתית? מחוברת?).
- איך אני יכולה לתת מעצמי לאחרים? (גם אם זה רק חיוך לזר ברחוב).
- מה הדבר האחד שאני יכולה לעשות היום כדי להתקדם לעבר המטרות שלי? (קטן ככל שיהיה).
- איך אני יכולה לדאוג לעצמי היום? (מנוחה? תזונה טובה? זמן לעשות משהו שאני אוהבת?).
אני יודעת, זה נשמע קצת "ניו אייג'", אבל תאמינו לי, זה עובד.
נקודה חשובה: זה לא תחרות.
זה לא משנה אם אתן "מצליחות" להיות האדם שרציתן להיות כל היום. העיקר הוא הכוונה, הניסיון. לפעמים, רק עצם השאלה עצמה כבר משנה משהו.
ואם נכשלתן? לא נורא. כמו שאומרת החוקרת ברנה בראון, "פגיעות היא לא חולשה; זה המקום שבו מתחילה היצירתיות, החדשנות והאותנטיות." (Brown, B. (2012). Daring greatly: How the courage to be vulnerable transforms the way we live, love, parent, and lead. Gotham Books.)
שימו לב: זה לא קסם.
זה לא שברגע שתתחילו לשאול את עצמכן את השאלות האלה, החיים שלכן יהפכו למושלמים. אבל זה ייתן לכן כיוון, מטרה, תחושה של שליטה.
לפעמים אני אפילו מוצאת את עצמי מתייעצת עם קלפי טארוט. כן, אני יודעת שזה נשמע קצת הזוי, אבל לפעמים קלף אחד יכול לתת לי זווית ראייה חדשה, רעיון שאף פעם לא חשבתי עליו. (זה כמו לדבר עם חברה טובה, רק שהיא מצוירת על קלף.)
הנה משהו שלמדתי בדרך הקשה:
הבדיקה העצמית הזו לא עובדת אם היא נעשית מתוך שיפוטיות או ביקורת עצמית. אם אתן שואלות את עצמכן "למה אני לא מספיק טובה?" או "למה אני תמיד עושה טעויות?", אתן רק תרגישו יותר רע.
המטרה היא לא לשפוט, אלא להבין. לקבל את עצמכן כמו שאתן, עם כל החולשות והחוזקות.
אז מה הלאה?
אני לא יודעת. באמת. אבל אני יודעת שאני אמשיך לשאול את עצמי את השאלות האלה כל בוקר. כי הבדיקה העצמית הזו היא לא רק על איך להתחיל את היום, אלא על איך לחיות את החיים.
אולי, בסופו של דבר, המטרה היא לא למצוא את התשובות, אלא פשוט להמשיך לשאול.
אני באמת סקרנית - איך הבדיקה העצמית שלכן נראית? אשמח לשמוע בתגובות.