אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי "ללטש" את עצמי. הייתי אחרי ראיון עבודה גרוע, הרגשתי לא מוצלחת, לא יפה, בקיצור - לא מספיק. קראתי כתבות על איך "להפוך לגרסה הכי טובה של עצמך", עשיתי דיאטה כסאח, קניתי בגדים שלא הרגשתי בנוח איתם. התוצאה? הרגשתי עוד יותר רע. זה היה כאילו ניסיתי לצבוע רהיט רקוב במקום לתקן אותו.
אבל רגע, למה בכלל אנחנו כל הזמן רוצות "ללטש"? האם זו שאיפה אמיתית לשיפור, או רעש חיצוני שמכתיב לנו סטנדרטים בלתי אפשריים?
זו שאלה שאני חוזרת אליה שוב ושוב. ובמאמר הזה, אני רוצה לחלוק איתך את הסודות שלי לליטוש אמיתי, כזה שמגיע מבפנים, שמחזק אותך, ולא מוחק את מי שאת באמת.
מה למדתי משיפוץ רהיטים על ליטוש עצמי?
כן, כן, אני יודעת שזה נשמע מוזר. אבל לפני כמה שנים התחלתי ללמוד שיפוץ רהיטים ישנים. גיליתי שבעצם, הליטוש הכי חשוב הוא לא זה שמבריק את הרהיט מבחוץ, אלא זה שחושף את היופי הטבעי שלו.
ואיך זה קשור אלינו? תחשבי על עצמך כמו רהיט עתיק עם סיפור. יש לך סדקים, שריטות, כתמים - סימנים של החיים. ניסיון לכסות אותם רק יגרום לך להיראות מזויפת. אבל אם תלטשי בעדינות, תחשפי את הטקסטורה הייחודית שלך, את הסיפור שלך.
הסוד הראשון: להבין את החומר שממנו את עשויה
אוקיי, זה אולי נשמע קצת פילוסופי, אבל זה הבסיס לכל. לפני שאת מתחילה ללטש, את צריכה להכיר את עצמך. מה החוזקות שלך? מה החולשות? מה הערכים שלך?
מאיפה מתחילים? אני התחלתי עם תרגיל פשוט: כתבתי רשימה של 5 דברים שאני אוהבת בעצמי, ו-5 דברים שאני רוצה לשפר. אבל במקום להתמקד ב"איך אני נראית" או "מה אני עושה", התמקדתי ב"מי אני".
לדוגמה: אני אוהבת שאני אמפתית, אבל אני רוצה ללמוד להציב גבולות. אני אוהבת שאני יצירתית, אבל אני רוצה להיות יותר מאורגנת.
הנה התובנה המפתיעה: ליטוש אמיתי הוא לא שינוי, אלא שיפור. זה לא להפוך למישהי אחרת, אלא להדגיש את הטוב שכבר קיים בך.
הסוד השני: הכלים הנכונים (והמקורות הלא שגרתיים שלי)
אז אחרי שהבנו מי אנחנו, אפשר להתחיל לבחור את הכלים. כאן אני רוצה להכיר לך כמה מקורות השראה שלי, חלקם קצת משונים:
- בודהיזם: כן, כן, אני יודעת, זה נשמע קצת קיצוני. אבל הפילוסופיה הבודהיסטית לימדה אותי לקבל את עצמי כמו שאני, בלי שיפוטיות. אני ממליצה לך לקרוא את הספר "כשהדברים מתפרקים" של פמה צ'ודרון. הוא שינה לי את החיים.
- קריאה בקפה: אל תצחקי! מעבר לכיף שבעניין, זה כלי מדהים להסתכל על דברים מזווית אחרת. פתאום, מסימנים אקראיים את יכולה לקבל תובנות על החיים שלך. אני משתמשת באפליקציה "Telling".
- מחקר של ד"ר ברנה בראון על פגיעות: ברנה בראון חוקרת את הנושא של פגיעות כבר שנים, והיא גילתה שהיכולת להיות פגיעים היא המפתח לאושר, ליצירתיות, ולאותנטיות. אני ממליצה לצפות בהרצאת ה-TED שלה.
למה דווקא המקורות האלה? כי הם עוזרים לי להבין את עצמי, לקבל את הפגמים שלי, ולהתחבר למי שאני באמת.
הסוד השלישי: סבלנות (והיכולת להודות בטעויות)
אוקיי, כאן אני חייבת להיות כנה. הליטוש הוא לא תהליך קל. יש ימים שבהם אני מרגישה שאני עושה צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה.
אני זוכרת תקופה שניסיתי להיות "יותר אסרטיבית". התחלתי להגיד "לא" להכל, אפילו לדברים שרציתי לעשות. התוצאה? הרגשתי מבודדת ואומללה.
מה למדתי? ליטוש הוא לא מרוץ, אלא מסע. זה תהליך של ניסוי וטעייה, של למידה והתפתחות. זה בסדר לעשות טעויות, העיקר ללמוד מהן.
הסוד הרביעי: לזכור את המטרה
אז למה אנחנו בכלל טורחות ללטש את עצמנו? בשביל מה כל המאמץ?
התשובה שלי היא: כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו. כדי לחיות חיים יותר מלאים ומספקים.
אבל רגע, מה קורה אם אנחנו מגיעות למצב שבו אנחנו כל כך עסוקות בליטוש, שאנחנו שוכחות לחיות?
זה קרה לי. הייתי כל כך עסוקה בלהיות "מושלמת", ששכחתי ליהנות מהחיים. שכחתי לצחוק, לרקוד, לאהוב.
ואז הבנתי: הליטוש צריך להיות כלי, לא מטרה. הוא צריך לעזור לנו לחיות חיים יותר טובים, לא להשתלט עליהם.
אז מה עכשיו?
אני לא יכולה לתת לך נוסחה קסומה לליטוש מושלם. כי אין דבר כזה.
אבל אני כן יכולה להזמין אותך להתחיל לחקור את עצמך, לגלות את היופי הטבעי שלך, ולהבריק מבפנים החוצה.
וזכרי: היופי האמיתי הוא לא בשלמות, אלא באותנטיות.
אז מה הדבר הראשון שאת הולכת לעשות היום כדי ללטש את עצמך? אני אשמח לשמוע בתגובות!
