אני מודה, היו תקופות שהאינסטגרם גרם לי להרגיש אמא פחות טובה. ראיתי את הפרויקטים המושקעים האלה, הכל כל כך יפה ומסודר... ולי בראש רץ רק דבר אחד: "אני לא מסוגלת לעמוד בזה". באמת. ואז הבנתי משהו – זה לא בשבילי, וזה בטח שלא בשביל הילדים שלי.
אבל רגע, אני נעמה, ואני אוהבת ליצור. אז מה עושים? מוצאים את האיזון, את הדרך שלנו.
הפתיחה המפתיעה: ניסוי הכישלון המפואר
יום אחד, במקום לנסות פרויקט "מושלם" שמצאתי בפינטרסט, הצעתי לילדים שלי לעשות "ניסוי כישלון". כן, שמעתם נכון. המטרה הייתה ליצור את הדבר הכי גרוע, הכי מצחיק, הכי לא-קשור שיכולנו.
השתמשנו בכל מיני שאריות – קופסאות קרטון, ניירות צבעוניים, דבק נצנצים (כי חייבים נצנצים!), מדבקות ישנות... ויצא בלאגן אדיר. אבל הבלאגן הזה היה מלא בצחוק, יצירתיות ספונטנית וחיבור אמיתי.
פתאום, כבר לא היה אכפת לי שהדבק נוזל על השולחן, או שהנצנצים ימצאו את דרכם לכל פינה בבית. כי ראיתי את הילדים שלי חופשיים, שמחים, ממציאים. וזה, חברים, שווה הכל.
מה למדתי מהכישלון הזה?
- יצירתיות פורחת בחוסר שלמות: כשהורדנו את הלחץ להיות מושלמים, נפתחה דלת לעולם שלם של אפשרויות.
- התהליך חשוב יותר מהתוצאה: הזיכרונות שנוצרו במהלך ה"ניסוי" היו הרבה יותר יקרים מכל יצירת אמנות מושלמת.
- צחוק הוא הדבק הכי טוב: באמת. הוא מחבר, משחרר ומזכיר לנו לא לקחת את עצמנו ברצינות רבה מדי.
אז מה עושים עכשיו? איך הופכים את התובנות האלה לפרויקטים אמיתיים עם הילדים?
רעיונות לפרויקטים, אבל בטוויסט:
אני הולכת לתת לכם כמה רעיונות, אבל עם טוויסט – נשאיר מקום לטעויות, לבלאגן וליצירתיות ספונטנית.
- גינת תבלינים בתוך הבית (או במרפסת): לא צריך אדניות מעוצבות או שתילים מושלמים. אפשר להשתמש במיכלי יוגורט ריקים, או בקופסאות שימורים ישנות. ואם הצמחים לא יצליחו? לא נורא! נלמד על מחזור החיים, וגם על כך שלא כל דבר מצליח בפעם הראשונה. (מקור: משרד החקלאות ופיתוח הכפר, פרסומים על גינון ביתי).
- יצירת בובות מחומרים ממוחזרים: גרביים בודדות, כפתורים ישנים, פיסות בד... הכל הולך! אין חוקים, אין גבולות. אפשר ליצור משפחה שלמה של יצורים מוזרים ומצחיקים. (התנסות אישית: פעם אחת יצרנו "מפלצת גרביים" שהפכה לחבר הכי טוב של הבן שלי).
- ציור ספונטני בטבע: יוצאים לגינה, לפארק, או אפילו לחצר האחורית, ומציירים את מה שרואים. אפשר להשתמש בצבעי מים, פסטלים, או אפילו בצבעי אצבעות. ואם מתלכלכים? זה חלק מהכיף! (מקור: מחקרים פסיכולוגיים מראים שפעילות אמנותית בטבע משפרת את מצב הרוח ומפחיתה מתח).
- אפיית עוגיות "מדעיות": כן, קראתם נכון. נכין עוגיות, אבל נשנה את המתכון ונראה מה קורה! נוסיף יותר מדי סוכר? פחות מדי קמח? נגלה יחד מה קורה כשלא מקפידים על ההוראות. זה מלמד על כימיה, על תגובות, וגם על כך שאפילו טעויות יכולות להיות טעימות.
שאלות מהותיות, רגע לפני שמסיימים:
- מה מפחיד אותנו כל כך בלתת לילדים שלנו להתלכלך קצת?
- האם אנחנו מגבילים את היצירתיות שלהם בלי לשים לב?
- מה באמת חשוב לנו – התוצאה או הזיכרון?
הגילוי המפתיע: החיבור לחיים האמיתיים
אני חושבת שלפעמים אנחנו שוכחים שהפרויקטים האלה הם לא רק פעילות מעבירת זמן. הם דרך ללמד את הילדים שלנו על התמדה, על סבלנות, על חשיבה מחוץ לקופסה. הם דרך לחזק את הקשר שלנו איתם, וליצור זיכרונות שיישארו איתם לנצח.
ולפעמים, בתוך כל הבלאגן הזה, אנחנו מגלים גם דברים חדשים על עצמנו. אנחנו נזכרים כמה כיף להיות ספונטניים, כמה מרגיע להיות חופשיים, וכמה חשוב לא לקחת את החיים ברצינות רבה מדי.
אז בפעם הבאה שאתם מחפשים פרויקט לעשות עם הילדים, תזכרו את "ניסוי הכישלון" שלי. תורידו את הלחץ, תפתחו את הלב, ותנו לבלאגן לחגוג.
מחשבה לסיום (ולא סגורה בכלל):
אני עדיין לומדת. אני עדיין טועה. ואני עדיין מנסה למצוא את האיזון הנכון בין הסדר לבלאגן, בין המושלם ללא מושלם. אבל אני יודעת דבר אחד בטוח: הדרך הכי טובה ליצור זיכרונות עם הילדים שלי היא פשוט להיות שם, איתם, בכל הלב.
עכשיו תורכם. איזה פרויקט הכי פחות מוצלח שלכם הפך לזיכרון הכי טוב? שתפו אותי בתגובות!
