אוקיי, בואו נדבר על זה רגע, באמת. "לקנות חכם" הפך למנטרה, נכון? כאילו, אם לא בדקת בכל אתר אפשרי, השווית מחירים כמו משוגעת והשתמשת בכל קופון שקיים - פספסת משהו. ואני? אני שונאת לפספס. אבל...
(כאן מגיעה פסקת התובנה של נעמה, זו שמערערת את הסדר הטוב)
האם באמת "לקנות חכם" זה תמיד הדבר הנכון לעשות? או שאולי אנחנו מאבדים משהו חשוב בדרך - את הספונטניות, את האמון באינטואיציה שלנו, את החיבור האמיתי למה שאנחנו באמת רוצות?
האמת, גילוי נאות - נפלתי בפח הזה לא פעם ולא פעמיים. זוכרת את הספה ההיא, שחיפשתי במשך חודשים? השוויתי מחירים בכל חנות, קראתי אינספור ביקורות, מדדתי אותה בסרט מדידה כאילו אני אדריכלית. בסוף קניתי את ה"מציאה" הכי גדולה, והיא פשוט... לא התאימה. לא לבית שלי, לא לאופי שלי, לא לכלום. היא הייתה ספה "חכמה", אבל היא לא הייתה הספה.
מה למדתי מזה? (חוץ מזה שיש לי טעם מעט מוזר בספות)
- לפעמים, החיפוש אחרי ה"חכם" גוזל לנו את הכיף.
מחקרים מראים ששיתוק אנליטי (Analysis Paralysis) הוא דבר אמיתי. כשיש לנו יותר מדי אפשרויות, אנחנו פשוט קופאים במקום, מפחדים לבחור לא נכון. (מחקר של שיינה איינגר, למשל, מדבר על זה בצורה מדהימה. ממליצה לבדוק!). אז מה עושים?
- נותנים לעצמנו פריבילגיה לטעות. כי האמת, גם אם קנינו משהו "לא חכם", זה לא סוף העולם. אפשר להחזיר, אפשר למכור, אפשר ללמוד מזה.
עוד משהו שגיליתי בדרך: "לקנות חכם" הפך לסוג של ספורט תחרותי. אנחנו מתגאות בזה שמצאנו את הדיל הכי טוב, אבל לפעמים זה מגיע ממקום לא טוב. מקום של חוסר ביטחון, של פחד מלהיות פראיירית.
הנה תובנה קטנה: מה אם במקום "לקנות חכם", ננסה "לקנות בחוכמה"?
מה ההבדל?
- "לקנות חכם" זה לחפש את העסקה הכי טובה.
- "לקנות בחוכמה" זה לחפש את מה שהכי טוב בשבילנו.
זה אומר להקשיב לעצמנו, להבין מה אנחנו באמת צריכות, ולא לפחד לשלם קצת יותר על משהו שיעשה לנו טוב.
בואו נדבר רגע על האינטואיציה. כן, כן, אני יודעת מה אתן חושבות - "נעמה הפכה למיסטיקנית". אבל ברצינות, האינטואיציה שלנו היא כלי מדהים. היא מבוססת על ניסיון העבר שלנו, על תחושות הבטן שלנו, על דברים שאנחנו לא תמיד מודעות אליהם. ולפעמים, היא יודעת מה אנחנו רוצות עוד לפני שאנחנו יודעות את זה בעצמנו.
זוכרות את הנעליים ההן, שראיתן בחלון ראווה והרגשתן שאתן חייבות אותן? אולי לא בדקתן בכל אתר, אולי לא חיפשתן קופון, אבל הן פשוט... קראו לכן. וניחשתן נכון - הן היו הכי נוחות, הכי יפות והכי מחמיאות.
אז מה עושים? איך מאזנים בין ה"חכם" ל"אינטואיטיבי"?
- נותנים לאינטואיציה מקום של כבוד. לא מתעלמים ממנה, לא מבטלים אותה. מקשיבים לה, בודקים מה היא אומרת.
- מגדירים תקציב. זה עוזר לנו לשמור על איזון ולא להיסחף.
- בודקים מחירים בכמה מקומות, אבל לא משתגעים. מספיק להשוות בין שניים-שלושה מקומות כדי לקבל מושג.
- זוכרים שהזמן שלנו שווה כסף. כמה זמן אנחנו מוכנות לבזבז כדי לחסוך כמה שקלים?
וטיפ אחרון ממני, מנעמה, ששונאת לעשות קניות:
- תיהנו מזה! קניות צריכות להיות חוויה, לא מטלה. צאו עם חברה, שתו קפה, תמדדו דברים משוגעים. אחרת, מה הטעם?
אז מה אתן חושבות? האם אתן יותר "קונות חכמות" או "קונות אינטואיטיביות"? אשמח לשמוע את הסיפורים שלכן!
