האמת? שנים בזבזתי שעות מול הטלוויזיה בתחושה חצויה. מצד אחד, התמכרות קלה לנוחות. מצד שני, ניקור מצפון מתמיד – האם אני מבזבזת את הזמן שלי? האם אני אמורה לעשות משהו יותר "משמעותי"?
אבל אז הבנתי משהו, בזכות סדרה דוקומנטרית על פסיכולוגיה חברתית שמצאתי לגמרי במקרה ב-yes docu, ועכשיו אני חושבת אחרת לגמרי על מה שאנחנו מקבלים מצפייה בטלוויזיה. לא סתם "בידור". משהו יותר עמוק.
מה למדתי? ובכן, הקלישאה "הכל תלוי איך מסתכלים על זה" נכונה, אבל לא מספיקה. צריך כלים להסתכל נכון. ואני רוצה לחלוק איתך את הכלים האלה, כדי שבפעם הבאה שתשבי מול המסך, תדעי בדיוק מה את מפיקה מזה.
לא כל הנוצץ זהב: על ההבדל בין בידור "ריק" לבין חוויה מעשירה
הנקודה הראשונה שצריך להבין היא שבידור הוא לא בהכרח דבר רע. להיפך! הפסיכולוגיה החיובית, למשל, מדברת על החשיבות של רגעי הפוגה והנאה בחיים שלנו. (מקור: "האושר שלך" מאת טל בן שחר). הבעיה מתחילה כשזה הופך לבריחה כרונית ממציאות לא מספקת.
אבל איך יודעים מה ההבדל? שאלה מצוינת!
לי לקח זמן להבין את זה, ואפילו קצת להתבייש בעובדה שאני אוהבת ריאליטי. זה מרגיש כל כך... לא אינטלקטואלי.
אבל אז קראתי מאמר מעניין במגזין "אופנהיים" על "הנאות אשמה". המאמר טען שהתעסקות מוגזמת במה שאנחנו "אמורים" לאהוב יכולה להיות מדכאת לא פחות מצפייה בסדרת ריאליטי. 🤯
אז רגע, מותר לי לראות "האח הגדול" בלי להרגיש רע עם עצמי?
אני חושבת שכן, בתנאי אחד: שתהיי מודעת למה שאת עושה.
מעבר לפופקורן: 3 שאלות שישנו לך את הדרך בה את צופה
במקום לצרוך טלוויזיה באופן פסיבי, צריך להפוך את הצפייה לפעולה מודעת. זה לא מסובך כמו שזה נשמע. הנה כמה שאלות שאני שואלת את עצמי לפני, במהלך ואחרי צפייה:
- למה אני צופה בזה עכשיו? אני צריכה הפוגה מהיום המטורף שהיה לי? בא לי לצחוק קצת? או שאני סתם מנסה להרדים את המוח? מודעות עצמית היא הצעד הראשון.
- מה אני לומדת מזה? כל תוכנית טלוויזיה, גם הכי "טיפשית" לכאורה, יכולה ללמד אותנו משהו על עצמנו, על אחרים, על החברה. שימו לב לדינמיקות בין הדמויות, לקונפליקטים, לפתרונות.
- איך זה משפיע עליי? איך הרגשתי במהלך הצפייה? האם זה השאיר אותי עם תחושה טובה או עם תחושה ריקנית? האם זה גרם לי לחשוב על משהו חדש או רק שטף לי את המוח?
תשאלו את עצמכן את השאלות האלה, ותראו איך הצפייה שלכם משתנה.
לא רק מדע בדיוני: איך מציאות מדומה יכולה לעצב מציאות אמיתית
הנה עוד תובנה שהפתיעה אותי: הטלוויזיה היא לא רק מראה של החברה, היא גם מעצבת אותה. הסדרות שאנחנו צופים בהן, הדמויות שאנחנו מעריצים, הסיפורים שמסופרים לנו – כל אלה משפיעים על האופן בו אנחנו תופסים את העולם ומתנהגים בו.
חשבתם פעם איך סדרות כמו "סקס והעיר הגדולה" השפיעו על תפיסת הנשיות ועל שאיפות הקריירה של נשים צעירות? או איך סדרות פשע כמו "שובר שורות" מעצבות את האופן בו אנחנו תופסים את הפשע והצדק?
התקשורת משפיעה על תפיסת המציאות שלנו - אל תתנו לזה לחמוק מעיניכם.
מילה על מגבלות וגילוי נאות
אני לא טוענת שיש לי את כל התשובות. אני בעצמי עדיין לומדת איך לצרוך טלוויזיה בצורה יותר מודעת ומעשירה. לפעמים אני נופלת שוב למלכודת של צפייה פסיבית בסדרות שלא תורמות לי כלום. אבל אני מנסה.
וגם חשוב לי להגיד – אין כאן המלצה להפוך כל צפייה בטלוויזיה למסע פילוסופי מעמיק. לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה קצת בידור קליל כדי להירגע. אבל אם נהפוך את הצפייה למודעת, נוכל להפיק ממנה הרבה יותר.
אז מה את חושבת? האם את מרגישה שהצפייה שלך בטלוויזיה משרתת אותך, או שאת משרתת אותה? ספרי לי בתגובות!
