היי, אני נעמה. וכן, גם אני נפלתי בפח. יותר מפעם אחת. אתן לכן דוגמה: לפני כמה חודשים, שקועה בפיד באינסטגרם, צצה פרסומת מפתה לנעליים… נו, אלה שכולן מדברות עליהן. אתן יודעות, אלה שנראות כמו ללכת על ענן. "בטח", אמרתי לעצמי, "הרגליים שלי הרוויחו ענן!"
אז הזמנתי.
ואתן יודעות מה? הענן הזה היה יותר כמו סוליה קשה ולא נוחה במיוחד. לא רק בזבזתי כסף, הרגשתי קצת מטופשת. כאילו נפלתי קורבן לאיזו אשליה קולקטיבית.
אבל משהו טוב יצא מזה. התחלתי לחקור. למה זה קורה לנו? איך האתרים האלה גורמים לנו לרצות משהו שאנחנו בכלל לא צריכות? ואיך אפשר לשבור את המעגל הזה?
אני לא באה עם פתרונות קסם. אני באה עם ניסיון, קצת ידע, והרבה רצון טוב. בואו נצא למסע הזה יחד.
המוח שלנו, המכירות שלהם: איך זה עובד?
אז מה גורם לנו ללחוץ על "הוספה לסל" גם כשבפנים אנחנו יודעות שזה לא הכי חכם?
התשובה מורכבת, אבל יש כמה שחקנים מרכזיים:
- פחד מהחמצה (FOMO): ראיתן את השעון הזה שסופר לאחור? או את הכיתוב "נותרו רק 3 במלאי"? זה בדיוק זה. חוקרים מצאו שאנחנו הרבה יותר רגישים לאפשרות של הפסד מאשר לאפשרות של רווח.
- אישור חברתי: "100 אנשים צפו במוצר הזה היום!" או הביקורות המשתפכות של בלוגריות אופנה. אנחנו יצורים חברתיים, ואנחנו מחפשים אישור מאחרים.
- טריגרים רגשיים: הפרסומות האלה לא מוכרות לנו רק מוצר, הן מוכרות לנו חלום. חלום על חיים טובים יותר, יפים יותר, מאושרים יותר.
אבל רגע, זה לא הכל.
קראתי לאחרונה מחקר מעניין של דן אריאלי, פרופסור לכלכלה התנהגותית, על "האמת על רציונליות". הוא טוען שכולנו מושפעים מהטיות קוגניטיביות, קיצורי דרך מנטליים שגורמים לנו לקבל החלטות לא רציונליות. אחד הטיות האלה נקרא "אפקט העיגון" – אנחנו נוטים לתת משקל גדול מדי למידע הראשון שאנחנו מקבלים, גם אם הוא לא רלוונטי.
לדוגמה: ראיתן פעם סוודר שמחירו המקורי הוא 500 ש"ח, אבל הוא מוצע ב-50% הנחה? פתאום הוא נראה לנו מציאה, למרות שאולי הוא בכלל לא שווה את ה-250 ש"ח שאנחנו משלמות עליו.
המוח שלנו מתוחכם, אבל גם קצת טיפש לפעמים.
אז מה עושים? כלים קטנים לשינוי גדול
אוקיי, הבנו את הבעיה. עכשיו מגיע החלק הפרקטי. איך אנחנו מנטרלות את הפיתויים האלה?
- עצירה רגע לפני הקנייה: זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל זה קריטי. כשאתן מוצאות את עצמכן עם מוצר בעגלה, עצרו. תנשמו עמוק. תשאלו את עצמכן: האם אני באמת צריכה את זה? האם אני קונה את זה מתוך צורך אמיתי או מתוך דחף רגעי?
- הימנעות מטריגרים: אל תתפלאו, זה כמו דיאטה – אם אתן רעבות, אל תסתובבו במאפייה. תפסיקו לעקוב אחרי חשבונות אינסטגרם שגורמים לכן לרצות דברים שאתן לא צריכות. תבטלו את המיילים הפרסומיים מחנויות אונליין.
- חוק 24 השעות: ראיתן משהו שאתן ממש רוצות? תחכו 24 שעות. אם אחרי יום אתן עדיין רוצות אותו, אז אולי כדאי לשקול את זה. אבל לרוב, אחרי יום, ההתלהבות פשוט נעלמת. אני קוראת לזה "חוק ההתפכחות".
- תקציב מוגדר מראש: תגדירו לעצמכן תקציב קניות חודשי, ותעמדו בו. זה עוזר לכן לשמור על שליטה ולהימנע מקניות אימפולסיביות.
- להבין מה באמת חסר: לפני שאתן רצות לקנות עוד בגד או עוד גאדג'ט, תשאלו את עצמכן: מה אני באמת מחפשת? אולי אתן לא באמת צריכות עוד נעליים. אולי אתן צריכות יותר זמן איכות עם חברות, יותר שינה, או סתם קצת יותר שקט בחיים.
התובנה המפתיעה: זה לא רק על כסף
הנה משהו שאולי לא חשבתן עליו: פיתויי הקניות באינטרנט לא רק פוגעים בכיס שלנו. הם גם פוגעים בנפש שלנו.
אני חושבת שמעבר לבזבוז הכסף יש פה בזבוז של אנרגיה, של זמן, של תשומת לב. כשאנחנו כל הזמן רוצות עוד ועוד דברים, אנחנו אף פעם לא באמת מרוצות ממה שיש לנו. אנחנו תמיד רודפות אחרי משהו שחסר, אחרי איזה אושר רגעי שמתפוגג ברגע שאנחנו מקבלות את המוצר לידיים.
ואז מה? אנחנו חוזרות לנקודת ההתחלה. וקונות עוד משהו. ועוד משהו.
המעגל הזה חייב להיפסק.
אז מה עושים? לומדים להעריך את מה שיש לנו. לומדים להיות אסירי תודה. לומדים למצוא אושר בדברים הקטנים, בדברים שלא עולים כסף.
זה לא קל, אני יודעת. גם אני עדיין עובדת על זה.
אבל אני מאמינה שבסופו של דבר, זה שווה את המאמץ.
כי האושר האמיתי לא נמצא בקניות באינטרנט. הוא נמצא בפנים, בתוכנו.
אז מה אתן אומרות? מצטרפות למסע הזה?
אני סקרנית לשמוע מה עובד בשבילכן, ומה פחות. שתפו אותי בתגובות!
