״היי, קנית משהו שלא היית צריכה היום?״: איך הפכנו לצרכנים של פתרונות מדומים

A young woman with curly blonde hair smiles thoughtfully, holding a smartphone. She appears to be considering a purchase, with a skeptical yet curious expression.
כולנו נפלנו בפח הזה: קנינו דברים שלא היינו צריכים. נעמה חושפת את המנגנונים שגורמים לנו לרצות דברים מיותרים ומציעה דרכים לצאת מהלופ.

אז תגידו לי, קרה לכם פעם שנתקלתם בפרסומת למוצר שנשמע פשוט מושלם לבעיה ש... רגע, בעצם לא ידעתם שיש לכם? אני? הו, יותר מדי פעמים.

האמת, זה קרה לי ממש לא מזמן. גללתי לי בנחת באינסטגרם, ואז – בום! – פרסומת למברשת שיניים חשמלית "חכמה". היא מבטיחה להלבין שיניים, לנקות לעומק, ובעצם להפוך אותי לגרסה הכי זוהרת של עצמי. לא יודעת מה איתכם, אבל אני, עם חולשה למוצרי טיפוח (במיוחד אם הם מבטיחים ניסים), כמעט לחצתי על "קנה עכשיו".

אבל אז עצרתי. שאלתי את עצמי, "נעמה, רגע, השיניים שלך באמת צריכות את זה? או שפשוט שכנעו אותך שכן?"

התשובה, כצפוי, הייתה השנייה.

וזה בדיוק העניין: אנחנו חיים בעידן שבו מוכרים לנו פתרונות לבעיות שלא קיימות. או, ליתר דיוק, לבעיות שמנופחות מעבר לכל פרופורציה. אנחנו מופגזים בתמונות של "שלמות" מזויפת, ואז משכנעים אותנו שאם רק נקנה את המוצר הנכון, גם אנחנו נוכל להשיג את זה.

"זה שיווק גאוני או מניפולציה?" שאלתי את עצמי.

אני חושבת על זה הרבה. זה מזכיר לי מחקר של ד"ר בריאן וונסינק, מומחה להתנהגות צרכנים, שאומר שאנחנו אוכלים יותר כשאנחנו אוכלים מצלחת גדולה יותר. זה לא שאנחנו רעבים יותר, פשוט נדמה לנו שאנחנו צריכים יותר. אותו דבר עם בעיות: כשאנחנו מוקפים בפרסומות שמציגות לנו גרסאות "משופרות" של עצמנו, קל לשכוח שאנחנו בסדר גמור כמו שאנחנו. (וונסינק, בריאן. Mindless Eating: Why We Eat More Than We Think. Bantam, 2006.)

אני זוכרת שפעם, הרגשתי ממש לא בנוח עם קמטוטים קטנים שהתחילו להופיע לי סביב העיניים. הרגשתי שאני חייבת לטפל בזה. הלכתי לקוסמטיקאית, והיא אמרה לי משהו שאני אזכור לנצח: "נעמה, הקמטוטים האלה הם סימן שאת מחייכת הרבה. למה את רוצה למחוק את זה?" זה לגמרי שינה לי את הגישה.

"אז איך יוצאים מזה?" אתם שואלים. שאלה מצוינת!

קודם כל, חשוב להיות מודעים. כשאתם רואים פרסומת, עצרו רגע. שאלו את עצמכם: האם אני באמת צריכה את זה? או שאני פשוט מגיבה לפחדים ולחוסר ביטחון שמנסים לייצר אצלי?

אני התחלתי להקשיב יותר לגוף שלי. אם אני עייפה, אני מנסה לישון יותר, לא לקנות עוד מוצר "פלא" שמבטיח לתת לי אנרגיה. אם אני מרגישה לחוצה, אני יוצאת להליכה בטבע, לא קונה עוד אפליקציה למדיטציה.

השינוי הזה לא קורה ביום אחד. אני מודה, עדיין קורה לי שאני נופלת בפח. אבל ככל שאני מתרגלת את המודעות הזאת יותר, ככה אני מרגישה יותר חופשייה.

"אבל מה עם מוצרים שאנחנו באמת צריכים?"

שאלה לגיטימית! ברור שיש דברים שאנחנו צריכים ורוצים. אבל גם כאן, אפשר לעשות את זה בצורה מודעת יותר. במקום לקנות את המוצר הכי טרנדי או הכי יקר, תחשבו מה באמת חשוב לכם. אולי אתם יכולים למצוא פתרון פשוט יותר, זול יותר, או אפילו יד שנייה.

לפני כמה שנים קראתי את "המדריך לחיים טובים" של אפיקורוס. הוא טען שאושר אמיתי מגיע מצמצום התשוקות שלנו, לא מסיפוקן. הוא האמין שפשטות היא מפתח לאושר. (אפיקורוס, "מכתב על האושר"). אולי זה נשמע קיצוני, אבל יש בזה משהו.

אני לא אומרת שצריך לוותר על כל התענוגות החומריים. אבל אני חושבת שאם נהיה יותר מודעים למנגנונים שגורמים לנו לרצות דברים שלא באמת צריכים, נוכל לחיות חיים יותר שמחים ומספקים.

אז בפעם הבאה שאתם רואים פרסומת שמבטיחה לפתור לכם בעיה שלא ידעתם שיש לכם, עצרו רגע. נשמו עמוק. וחייכו לקמטוטים שלכם. הם מספרים סיפור.

מחשבות לסיום:

  • איך הפרסום משפיע על התפיסה העצמית שלכם?
  • איזה צורך אמיתי אתם מנסים למלא כשאתם קונים משהו?
  • מה הדבר הכי טוב שקניתם לעצמכם לאחרונה – ולמה הוא היה כל כך משמעותי?

אשמח לשמוע את המחשבות שלכם!