האמת? תמיד פחדתי מפנסיה. נשמע כל כך רחוק, כל כך משעמם, כל כך... של מישהו אחר. כאילו פנסיה זה משהו שמדברים עליו במסדרונות של חברות הייטק גדולות, לא בבית קפה שאני עובדת ממנו. אבל אז הגיע הטלפון מהרואה חשבון. "נעמה, את חייבת פנסיה. זה לא רק חוק, זה לטובתך."
לטובתי? או לטובת המדינה? תהיתי.
ואז התחלתי לחפור. לא באתרים המשמימים של חברות הביטוח, אלא בפורומים של עצמאים, בשיחות עם חברים שהקימו עסקים משלהם, אפילו בקבוצות פייסבוק של נוודים דיגיטליים. והבנתי משהו מפתיע: פנסיה זה לא רק חובה, זה גם כלי. כלי שיכול לעזור לי לבנות את העתיד שלי, בתנאים שלי.
אבל רגע, מה המחיר האמיתי? לא רק הכסף שאני מפקידה כל חודש, אלא גם מה שאני מוותרת עליו היום כדי להבטיח לעצמי מחר.
הכסף קטן, הפחד גדול:
אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי את החישובים. "16.5% מההכנסה שלך, נעמה," אמר הרואה חשבון, "זה מה שאת צריכה להפריש." 16.5%! באותו רגע הרגשתי כאילו מישהו לקח לי חלק מהחלום שלי. חלק מהטיול שתכננתי, מהקורס צילום שרציתי לעשות, מהכסף שרציתי להשקיע בעסק שלי.
ואז נתקלתי במחקר של המכון הלאומי לביטוח לאומי שמראה שעצמאים רבים לא מצליחים להגיע לאחוז ההפרשה המינימלי. הם פשוט לא יכולים להרשות לעצמם. ואז שאלתי את עצמי: האם המערכת הזו באמת בנויה לטובתנו, או שהיא רק מנציחה את הפערים?
אבל רגע, לפני שאני יוצאת בהצהרות גרנדיוזיות, בואו נבין מה זה בעצם אומר. פנסיה לעצמאים היא חובה, נכון, אבל היא גם הטבה. הטבה שמקטינה את תשלום המס שלנו.
הסוד הקטן של הניכויים:
הנה משהו שלא תמיד מדברים עליו: ההפקדות לפנסיה מוכרות כהוצאה מוכרת במס. זה אומר שחלק מהכסף שאנחנו מפקידים חוזר אלינו בצורה של פחות מס לשלם. וזה, חברים, כבר עושה את זה קצת יותר קל לעיכול.
אבל זה עדיין לא הופך את זה ל"כיף".
איפה הכסף שלי הולך באמת?
אוקיי, אז הבנו שאנחנו חייבים, והבנו שזה עוזר לנו קצת עם המס. אבל מה קורה עם הכסף עצמו? איפה הוא מושקע? מי מחליט מה לעשות איתו?
הנה עוד נקודה שמתעלמים ממנה בדרך כלל: אנחנו יכולים לבחור לאיזה מסלול השקעה הכסף שלנו ילך. מסלול סולידי עם סיכון נמוך ותשואה נמוכה, או מסלול אגרסיבי עם סיכון גבוה ותשואה פוטנציאלית גבוהה.
אני, למשל, בחרתי במסלול בינוני. לא רציתי להמר על העתיד שלי, אבל גם לא רציתי להסתפק בתשואה של קרן פנסיה ממשלתית (בלי להעליב אף אחד).
ההבטחה האבודה:
אבל מה קורה אם אני לא מצליחה לעמוד בתשלומים? מה קורה אם העסק שלי קורס? מה קורה אם אני מחליטה שאני רוצה לעבור לגור בחו"ל?
אלו שאלות אמיתיות שמטרידות אותי. אני עצמאית, אני לא יודעת מה יהיה מחר. והמחשבה שהכסף שלי "תקוע" באיזו קרן פנסיה עד גיל 67 (או 70, או 80, מי יודע מה יהיה אז?) קצת מפחידה אותי.
אבל אז נתקלתי בכתבה ב"גלובס" על עצמאים שמשכו את כספי הפנסיה שלהם בגיל מוקדם כדי להשקיע בעסק שלהם. זה נתן לי קצת תקווה. אולי יש דרך להשתמש בכסף הזה בצורה יותר יצירתית, בצורה שתתאים לצרכים שלי.
החופש לבחור אחרת:
אז מה המחיר האמיתי של פנסיה לעצמאים? זה לא רק הכסף, זה גם הפחד, זה גם חוסר הוודאות, זה גם ההרגשה שאנחנו מוותרים על משהו היום כדי להבטיח לעצמנו משהו בעתיד.
אבל אולי זה גם החופש לבחור. החופש לבחור איך להשקיע את הכסף שלנו, החופש לבחור מתי לפרוש, החופש לבחור איך לחיות את החיים שלנו.
אני עדיין לומדת, אני עדיין מתלבטת, אני עדיין מפחדת. אבל אני גם אופטימית. אני מאמינה שאנחנו, העצמאים, יכולים לבנות לעצמנו עתיד טוב יותר, בתנאים שלנו.
מה אתם חושבים? איך אתם מתמודדים עם נושא הפנסיה? שתפו אותי בתגובות! אולי ביחד נמצא את הדרך הנכונה.
