אני זוכרת את הפעם הראשונה שקניתי סוודר ב-20 שקלים. הייתי סטודנטית, כסף היה מצרך נדיר, והסוודר הזה נראה כמו מציאה אלוהית. "איזה כיף לי!" חשבתי לעצמי, "אני גאון!". אבל... כמה זמן הוא באמת החזיק מעמד? חודש? חודשיים? ובכנות, מה הרגשתי כשעפתי עליו עוד מבצע?
היום, אחרי כמה שנים טובות, קצת יותר ניסיון (וכמה אכזבות מהסוג הזה), אני מבינה שהמחיר האמיתי של מוצרים זולים הוא הרבה יותר ממה שכתוב על התווית. זו לא הרצאה על קפיטליזם, אני מבטיחה, אבל כן שיחה כנה על איך הבחירות שלנו משפיעות על החיים שלנו - ועל החיים של אחרים. מוכנה להתחיל לחשוב אחרת?
הפיתוי הזול: מלכודת שאנחנו נופלות בה שוב ושוב
כולנו אוהבות מציאות. תגידי לי שאת לא מחפשת דילים שווים, אני לא אאמין לך! הבעיה מתחילה כשהחיפוש הזה הופך לדפוס התנהגות. את רואה חולצה במבצע של 1+1, ואת קונה שתיים, למרות שבעצם רצית רק אחת (או בכלל לא!). מכירה את זה?
אני מצאתי את עצמי עושה את זה המון. קונה דברים "כי זה זול", ואז מגלה שהם יושבים בארון ולא עושים כלום. ככה יוצא שאנחנו מבזבזות יותר, בסופו של דבר.
פסיכולוגית הצרכנות ד"ר שירה עמית מציינת במאמר שפורסם ב"גלובס" כי "הנטייה שלנו לחפש אחר מציאות נובעת בין היתר מהצורך שלנו בתחושת שליטה וביטחון, במיוחד בתקופות של אי ודאות כלכלית." (עמית, ש. (2023). הפסיכולוגיה של הצרכנות: איך המבצעים גורמים לנו לקנות יותר. גלובס). אבל האם אנחנו באמת בשליטה? או שהמבצעים שולטים בנו?
המחיר האנושי: מי באמת משלם על הסוודר שלך?
אוקיי, אז בזבזנו קצת כסף על משהו שלא היינו צריכות. לא סוף העולם, נכון? אבל מה אם אני אגיד לך שהסוודר הזה עלה למישהו אחר הרבה יותר?
לפני כמה שנים נתקלתי בסרט תיעודי על תעשיית האופנה המהירה. ראיתי שם תנאי עבודה מחרידים במפעלים במדינות עולם שלישי. נשים עובדות שעות ארוכות, בתנאים לא בטוחים, בשכר רעב. זה שבר אותי.
מאז, אני מנסה להיות יותר מודעת לבחירות שלי. אני קוראת על החברות שאני קונה מהן, מנסה להבין מי מייצר את הבגדים שלי ובתנאים איזה. זה לא תמיד קל, אבל זה חשוב.
זה לא אומר שצריך להפסיק לקנות לגמרי! אבל כן אפשר לעשות בחירות יותר מושכלות. אפשר לקנות פחות, אבל איכותי יותר. אפשר לתמוך בעסקים קטנים ויצרנים מקומיים. אפשר לקנות יד שנייה.
מה זה בכלל "איכות"? שאלה שמטרידה אותי בלי סוף
הנה משהו שחשבתי עליו הרבה לאחרונה: מה זה בכלל אומר "איכות"? האם זה רק אומר שהמוצר יחזיק מעמד יותר זמן? או שזה גם אומר שהוא יוצר בצורה אתית, שהוא לא פוגע בסביבה, שהוא תומך בקהילה?
אני חושבת שזה הכל ביחד. "איכות" זה לא רק עניין של חומר, זה עניין של ערכים. זה עניין של להיות נאמנה לעצמי ולדברים שחשובים לי.
כאן אני מודה, גם לי קשה. להחליט להשקיע יותר בסריג איכותי ממותג אתי, כשאני רואה חמישה סריגים אחרים במחיר שלו ברשתות המוכרות, זה קשה.
אבל אז אני נזכרת. אני נזכרת שהבחירות שלי משפיעות. אני נזכרת שאני רוצה לחיות בעולם שבו אנשים מתייחסים זה לזה בכבוד, שבו הסביבה נשמרת, שבו אנחנו לא קונים דברים רק כי הם זולים, אלא כי הם באמת שווים את זה.
הפתרון שמפתיע אותי כל פעם מחדש: פחות זה יותר
האמת היא שהשינוי הכי גדול שחוויתי לא קרה כשמצאתי מותגים סופר-אתיים (למרות שזה חשוב). השינוי האמיתי הגיע כשפשוט התחלתי לקנות פחות.
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי, אבל זה עובד. כשאת קונה פחות, את יכולה להרשות לעצמך לקנות דברים יותר איכותיים. כשאת קונה פחות, את מפנה מקום לדברים שבאמת חשובים לך בחיים. כשאת קונה פחות, את פחות משועבדת למבצעים ולטרנדים.
דוגמא? החלטתי שאני קונה רק בגדים שאני באמת צריכה. רק בגדים שגורמים לי להרגיש טוב. רק בגדים שאני יודעת שאני אלבש הרבה. כן, זה דורש קצת יותר מחשבה, אבל זה שווה את זה.
אני ממש לא מושלמת, כן? אני עדיין נופלת בפיתויים לפעמים. אבל אני מנסה. אני לומדת. אני משתפרת.
וזה מה שאני מזמינה אותך לעשות גם. תתחילי לשאול את עצמך שאלות. תתחילי להיות מודעת לבחירות שלך. תתחילי לחשוב על המחיר האמיתי של הדברים שאת קונה.
זה לא קל, אבל זה שווה את זה. מבטיחה.
עכשיו תורי לספר לי: מה הדבר הכי זול שקנית אי פעם שהתחרטת עליו? שתפי אותי בתגובות!
