אוקיי, בואו נדבר על זה. באמת נדבר על זה. כמה אנחנו משלמים על הנוחות הזו שמסביבנו, אתם יודעים, זו שמבטיחה לחסוך לנו זמן, מאמץ, דאגות? האמת? הרבה יותר ממה שכתוב בחשבון האשראי.
אני זוכרת תקופה שהייתי בטוחה שאני "האקר" של החיים. קונה הכל באינטרנט, מזמינה אוכל, משתמשת באפליקציות לכל דבר. חסכתי זמן, לפחות ככה חשבתי. עד שיום אחד הסתכלתי סביבי וקלטתי שאני מנותקת. מהשכנים, מהחברים, אפילו מעצמי. הכל היה דרך מסך.
ואז הבנתי משהו: הנוחות הזו, היא כמו סוכר. טעים, ממכר, אבל בסוף הורס את הבריאות.
זה לא רק עניין של כסף. זה עניין של ערכים, של קשרים, של מהות.
המחיר הנסתר של מהירות:
אחת התובנות הכי חזקות שקיבלתי הייתה מתוך הספר "In Praise of Slow" של קרל הונורה. הוא טוען שהמהירות הפכה לאובססיה, ושבמרוץ הזה אנחנו מאבדים דברים חשובים כמו יצירתיות, אינטימיות ופשוט – שמחה.
פעם, לקנות לחם היה טקס. הולכים למאפייה השכונתית, מדברים עם הבעלים, מריחים את הלחם החם. היום? מזמינים באינטרנט, או קונים סתם לחם אחיד בסופר. נוח? בטח. טעים? מזין? לא בטוח.
הנוחות מול הקשר האנושי:
(אגב, שמתם לב איך אנחנו מדברים פחות אחד עם השני בעידן הווטסאפ והמיילים? )
היכולת שלנו לתקשר פנים אל פנים, להבין שפת גוף, להרגיש אמפתיה - נפגעת. אנחנו הופכים ליותר מבודדים, פחות סבלניים.
מצד שני, יש גם יתרונות לנוחות, ברור! קחו למשל את האפשרות להזמין מצרכים אונליין לאימהות אחרי לידה או לאנשים עם מוגבלויות. כאן הנוחות היא לא רק פינוק, אלא צורך אמיתי.
אז מה עושים? איך מוצאים את האיזון?
האמנות של בחירה מודעת:
התשובה היא לא לוותר על הנוחות לגמרי, אלא לבחור אותה בצורה מודעת. לשאול את עצמנו: האם הנוחות הזו באמת משפרת את החיים שלי, או רק גורמת לי להיות יותר עצלנית ומנותקת?
פעם, כשהייתי צריכה לתקן משהו בבית, הייתי ישר מזמינה טכנאי. היום? אני מנסה לתקן בעצמי. לפעמים מצליחה, לפעמים לא. אבל לפחות למדתי משהו חדש, הרגשתי תחושת מסוגלות. (וגם חסכתי כסף, כמובן!)
טיפים קטנים לשינוי גדול:
- תתחילו בקטן: במקום להזמין אוכל כל ערב, תבשלו פעם בשבוע ארוחה עם חברים.
- תלכו ברגל: במקום לקחת אוטובוס, תלכו ברגל לפגישה. תספגו קצת שמש, תשימו לב לפרטים הקטנים.
- תתנתקו מהמסך: תגדירו זמן קבוע ביום שבו אתם מכבים את הטלפון, ופשוט נמצאים עם עצמכם או עם האנשים שאתם אוהבים.
לא הכל שחור ולבן, אבל חייבים לחשוב:
יש ימים שאני עייפה מדי, וכן, אני אזמין פיצה. אבל אני עושה את זה מתוך מודעות. אני יודעת שאני "משלמת" על זה במשהו אחר.
הנוחות היא לא רעה, אבל היא צריכה להיות כלי, לא מטרה.
השאלה האמיתית היא לא כמה כסף זה עולה לנו, אלא איזה חיים אנחנו רוצים לחיות.
אז מה דעתכן? מוזמנות לשתף בתגובות, איך אתן מתמודדות עם הפיתוי של הנוחות? אילו ויתורים אתן עושות, ומה הרווחתן בתמורה? מעניין אותי לשמוע!
