אוקיי, תקשיבו טוב כי זה הולך להיות מוזר – אני הולכת לדבר אתכם על קיפול בגדים. כן, כן, אני יודעת. זה נשמע משעמם כמו לצפות בצבע מתייבש, אבל תסמכו עליי. זה הולך להיות מסע.
פעם, הייתי מלכת הבלאגן. הארון שלי נראה כמו זירת קרב בין גרביים תועות לחולצות שלא ראו גיהוץ כבר שנים. הייתי פותחת אותו בחרדה, מוצאת את עצמי בוהה בערימה חסרת צורה ולא מצליחה למצוא כלום. ואז, כמו תמיד, מאחרת. אולי אתן מכירות את ההרגשה?
האמת, תמיד חשבתי שקיפול בגדים זה בזבוז זמן מוחלט. הייתי מעדיפה לעשות הכל – לראות סדרה, לצאת לשתות קפה עם חברות, אפילו לנקות את הכלים! אבל אז, נתקלתי בסרטון ביוטיוב על קיפול צבאי. צבאי?! אני, בחורה שאוהבת שמלות פרחוניות וצבעי פסטל, מתעניינת בטכניקות צבאיות? נשמע הזוי, נכון?
אבל משהו בסרטון הזה תפס אותי. זו לא הייתה רק היעילות, זה היה משהו אחר. הייתה שם איזושהי תחושה של שליטה, של ארגון, של... שלווה? כן, אני יודעת, זה נשמע מטורף. אבל תחשבו על זה – כשאתם שולטים בסדר בארון, אתם בעצם שולטים בסדר בחיים. לפחות קצת.
השיטה הצבאית, בגדול, עוסקת בקיפול הכל לצורת מלבן קומפקטי. ישנן וריאציות שונות, אבל העיקרון זהה: לחסוך מקום ולמקסם את הנראות. בהתחלה, ניסיתי ליישם את זה בצורה עיוורת. גלגלתי, קיפלתי, ניסיתי לדחוס הכל. אבל משהו לא עבד. הארון שלי עדיין נראה כמו אחרי הפצצה. מה לא בסדר?
ואז, הבנתי. זה לא רק עניין של טכניקה, זה עניין של גישה. הצבא לא מלמד רק איך לקפל, הוא מלמד איך לחשוב. איך להיות יעילים, איך להיות ממושמעים, איך להיות מרוכזים. וזה, חברות, זה משהו שאפשר ליישם לא רק על בגדים.
אחד הדברים שלמדתי הוא שהשיטה הצבאית היא לא מושלמת. היא מצוינת לחולצות טי, תחתונים וגרביים, אבל שמלות עדינות או סוודרים עבים דורשים טיפול אחר. גיליתי שבשביל סוודרים עבים, הקיפול "שיטת מארי קונדו" (Marie Kondo method), שמבוססת על קיפול הבגדים בצורה אנכית כדי שיוכלו לעמוד בעצמם, עובד הרבה יותר טוב. זה מאפשר לי לראות את כל הסוודרים שלי במבט חטוף ולבחור מה שאני רוצה בלי לחפור בערימה.
לגבי מקורות, אחד המקורות המרכזיים שלי היה, איך לא, היוטיוב. מצאתי שם ערוץ מצוין שנקרא "Command Presence" (מקור: Command Presence YouTube Channel). הם מתמחים בהדרכות צבאיות שונות, כולל קיפול בגדים. אבל מה שבאמת נתן לי השראה היה ספר של גרטה ת'ונברג (Greta Thunberg) על שינוי אקלים ("No One Is Too Small to Make a Difference"). נשמע קצת לא קשור, נכון? אבל היא גרמה לי להבין שכל פעולה קטנה, גם אם זה רק קיפול בגדים, יכולה לעשות שינוי גדול. למשל, ארגון נכון של הארון יכול לחסוך לנו זמן וכסף (פחות בגדים שאנחנו קונות כי "אין לנו מה ללבוש").
אגב, חשבתן פעם כמה בגדים אנחנו קונות שאנחנו בכלל לא צריכות? זו שאלה שאני שואלת את עצמי כל הזמן.
אז מה למדתי מהחוויה הזו? שלמדתי לקפל בגדים כמו מקצוענית, כן. אבל למדתי גם הרבה יותר מזה. למדתי להיות יותר ממושמעת, יותר יעילה, יותר מרוכזת. ולמדתי שלא צריך לפחד לבקש עזרה (או לראות סרטוני יוטיוב).
אבל רגע, יש עוד משהו. גיליתי שקיפול בגדים יכול להיות מדיטטיבי. כן, כן, שמעתן נכון. במקום להתעצבן על הכביסה שמחכה לי, אני יכולה להתמקד בתהליך, לנשום עמוק ולהרגיע את הראש. זה כמו יוגה לארון.
אז בפעם הבאה שאתן עומדות מול ערימת כביסה ענקית, אל תתייאשו. תנשמו עמוק, תזכרו את החיילים האמיצים שמקפלים מדים בקפדנות, ותתחילו לקפל. אולי תגלו שזה לא רק עניין של בגדים, אלא עניין של חיים.
מה דעתכן? מוכנות לנסות את הקיפול הצבאי? שתפו אותי בתגובות!
