אוקיי, בואו נדבר על החלטות משפחתיות. לא הסוג המצוחצח שרואים בפרסומות, אלא ההחלטות האמיתיות, המורכבות, אלה שמלוות בוויכוחים, דמעות (לפעמים שלי, לפעמים של הילדים, ולפעמים של בן הזוג…), ובעיקר – תחושה שאף אחד לא מבין אותך.
זוכרים את הפעם ההיא שהייתי בטוחה שאני יודעת הכי טוב איזה חוג הכי מתאים לילד שלי? התעקשתי שזה יהיה חוג רובוטיקה, כי "זה העתיד!" אבל הוא רצה בכלל ציור. כן, אני יודעת, קלישאה. אבל אז הבנתי משהו. משהו שממש, אבל ממש שינה לי את הגישה להחלטות משפחתיות.
הבטחתי לעצמי שאשתף אתכם בתובנות האלה, שתצאו עם תחושה שאתם לא לבד, ושיש דרך אחרת לקבל החלטות – החלטות שבאמת טובות לכולם. אולי אפילו תגלו משהו חדש על עצמכם בתהליך.
אז איך עוברים ממאבקי כוח להקשבה אמיתית?
האמת המרה: אין נוסחת קסם
תראו, אני לא מאמינה בפתרונות קסם. ומי שמבטיח לכם אחד כזה, כנראה מנסה למכור לכם משהו. החיים מורכבים, משפחות עוד יותר. מה שעובד למשפחה אחת, יכול להיות אסון למשפחה אחרת. אבל… יש כמה עקרונות שיכולים לעזור לנו לנווט במים הסוערים האלה.
- תחזרו לבסיס: מה הערכים שלכם?
פסיכולוגית הילדים, ד"ר ליסה דמור, בספרה "Under Pressure", מדברת על החשיבות של הגדרת ערכים משפחתיים כבסיס לקבלת החלטות. זה לא אומר שצריך לשבת ולכתוב רשימה ארוכה, אבל כן לשאול את עצמכם: מה הכי חשוב לנו? שיתוף פעולה? עצמאות? יצירתיות? כאשר יש לכם בסיס ערכי, קל יותר לבחון כל החלטה דרך הפריזמה הזו.
ואז הבנתי משהו. ערכים זה לא משהו שקובעים פעם אחת וזהו. הם משתנים, מתפתחים, גדלים איתנו. כמו שאני גדלה.
- הקשיבו באמת, גם למה שלא נאמר
תקשיבו, זה החלק הקשה. באמת להקשיב. לא לחכות לתורכם לדבר, לא לחשוב על מה תגידו בתגובה, אלא פשוט להיות שם, נוכחים, ולנסות להבין מה באמת עומד מאחורי המילים.
ואז, כשסוף סוף הקשבתי לבן שלי, באמת הקשבתי, הבנתי שהסיבה שהוא לא רצה רובוטיקה זה לא שהוא לא אוהב אתגרים, אלא שהוא הרגיש לבד בחוג הקודם. הוא חיפש מקום להיות בו חלק מקבוצה, להרגיש שייך.
- תשכחו מה"אני יודעת הכי טוב"
אוקיי, זאת הודאה אישית: אני פרפקציוניסטית. ובעבר, הייתי בטוחה שאני יודעת הכי טוב מה נכון לכולם. אבל מהר מאוד הבנתי שזו טעות קריטית. הילדים שלי הם אנשים בפני עצמם, עם רצונות, צרכים ודעות משלהם.
וזה מוביל אותנו לטיפ המפתיע, זה ששינה לי את הכל:
הקשיבו לגוף שלכם. כן, גם בהחלטות משפחתיות!
אני יודעת, זה נשמע מוזר. אבל תקשיבו לי רגע. כולנו חווים תחושות גוף שונות כשאנחנו עומדים בפני החלטה. מתח בכתפיים? כאב בטן? תחושה של חוסר שקט? אלה סימנים שהגוף שלנו שולח לנו, והם יכולים להיות אינדיקציה מצוינת לגבי מה נכון לנו.
למדתי את זה מסופרת בשם סוזן קיין, בספרה "Quiet: The Power of Introverts in a World That Can't Stop Talking". היא מדברת על כך שהאינטרוברטים לרוב קשובים יותר לתחושות הפנימיות שלהם, ויכולים לקבל החלטות טובות יותר כתוצאה מכך. אולי כולנו יכולים ללמוד מזה משהו.
אז בפעם הבאה שאתם צריכים לקבל החלטה משפחתית, עצרו רגע, תנשמו עמוק, ותקשיבו לגוף שלכם. מה הוא אומר לכם? מה הוא מרגיש?
ואז, תשאלו את עצמכם:
- האם ההחלטה הזו משרתת את הערכים שלנו כמשפחה?
- האם הקשבנו באמת לכל הצדדים?
- האם אנחנו עושים את זה מתוך אהבה ודאגה, או מתוך פחד ושליטה?
החלטות משפחתיות זה מסע, לא יעד
זכרו, אין תשובות קלות. אין נוסחת קסם. אבל יש דרך אחרת. דרך שמבוססת על הקשבה, אמפתיה, ובעיקר – אהבה.
אז מה דעתכם? האם אי פעם הקשבתם לגוף שלכם בהקשר של החלטות משפחתיות? אני ממש אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם!
