אוי, כמה שאני מכירה את הרגע הזה. את יודעת, זה שאת יושבת מול הדף הריק (או המסך המבהיק) והמוח פשוט... ריק. כמו אחרי מסיבה טובה, רק בלי הכיף. נגמרות המילים. אני קוראת לזה "התקף שתיקה יצירתית".
פעם הייתי נבהלת מזה. הייתי משוכנעת שזה סימן שהיצירתיות שלי פקעה תוקף, שהברז נסגר, שהכישרון החליט לארוז מזוודות ולעבור לאיזה סופר/ת אחר/ת. ואז, מרוב לחץ, המצב רק החמיר. מכירה את זה?
אבל אז הבנתי משהו – זה לא שהמילים נגמרות, זה שאנחנו מנסות לדבר בשפה זרה.
מה זאת אומרת?
אני אסביר. אנחנו כל הזמן סופגות גירויים, דעות, רעיונות, תבניות חשיבה… כמו ספוג. והרבה פעמים, בלי לשים לב, אנחנו מתחילות לחשוב, להרגיש ולהתבטא כמו מישהו אחר. אנחנו מנסות לעמוד בסטנדרטים בלתי אפשריים, להישמע חכמות/מצליחות/מעניינות, במקום פשוט… להיות אנחנו.
וזה מתיש. ברמות.
הנה משהו מפתיע: פרופסור ברנה בראון, חוקרת בושה ופגיעות, טוענת שהיכולת שלנו להיות יצירתיים קשורה ישירות ליכולת שלנו להיות פגיעים. זה אומר שכשאנחנו מנסות להסתיר את הפגמים שלנו, את הספקות שלנו, את האני האמיתי שלנו – אנחנו חונקות את היצירתיות. (בראון, ב. (2010). The gifts of imperfection: Let go of who you think you're supposed to be and embrace who you are. Hazelden Publishing.)
מחשבה מטלטלת, נכון?
אבל איך יוצאים מזה? איך מוצאים את הקול האמיתי שלנו מחדש? איך ממלאים את הבאר היצירתית?
טוב, אין לי פתרון קסם. האמת היא שזה תהליך, מסע. אבל הנה כמה דברים שעזרו לי, ואולי יעזרו גם לך:
1. צאו ל"טיול שתיקה" דיגיטלי: תאפשרו לעצמכן להשתעמם! אני יודעת, זה נשמע מפחיד. אבל כשאנחנו כל הזמן מוצפות בגירויים, המוח שלנו לא מצליח לעבד מידע, לחבר נקודות, ליצור משהו חדש. תכבו את הטלפון, תתרחקו מהמחשב, תלכו לטייל בטבע (או אפילו רק תסתכלו על עץ מהחלון). תנו למחשבות שלכן לשוטט חופשי. לפעמים, דווקא בשקט הזה, עולים הדברים הכי מעניינים.
תובנה קטנה: השעמום הוא לא אויב, הוא המיילדת של היצירתיות.
2. תזכירו לעצמכן למה התחלתן: למה אתן כותבות? מה הסיפור שאתן רוצות לספר? מה הניצוץ הזה שגרם לכן להתחיל מלכתחילה? לפעמים אנחנו כל כך עסוקות בטכניקה, בסגנון, ב"איך זה יישמע", שאנחנו שוכחות את הלב של הסיפור. תנסו לחזור לתחושה הראשונית הזו, לאנרגיה הזו. זה יכול לתת דחיפה רצינית.
3. תתחילו לכתוב… גרוע: שמעתן נכון. תרשו לעצמכן לכתוב שטויות, דברים לא הגיוניים, משפטים לא קשורים. אל תנסו להיות מושלמות, אל תנסו להרשים אף אחד. פשוט תכתבו. זה כמו לחמם מנוע – בהתחלה הוא מגמגם, אבל לאט לאט הוא מתחיל לעבוד בצורה חלקה יותר.
4. תשאבו השראה ממקורות לא צפויים: אל תחפשו רק בספרים או בבלוגים של כותבים אחרים. תסתכלו על ציורים, תקשיבו למוזיקה, תלכו להצגה, תדברו עם אנשים מעניינים. לפעמים, הרעיונות הכי טובים מגיעים ממקומות שלא ציפינו להם. לדוגמה, אני קיבלתי פעם השראה לשיר אחרי שראיתי סרט דוקומנטרי על נמלים. לגמרי רנדומלי, אבל עבד!
5. תהיו סלחניות לעצמכן: כולנו עוברות תקופות יצירתיות יותר ופחות. זה טבעי. אל תכעסו על עצמכן כשנגמרות המילים. תזכירו לעצמכן שזה זמני, ושהיצירתיות שלכן תחזור. תתייחסו לעצמכן בחמלה ובסבלנות, כמו שהייתן מתייחסות לחברה טובה.
ואם כל זה לא עוזר? תלכו לישון. ברצינות. לפעמים, המוח שלנו פשוט צריך מנוחה.
עכשיו, הנה שאלה בשבילך: מה הדבר הכי משונה שנתן לך השראה אי פעם? אני סקרנית לשמוע!
אני יודעת, זה מלחיץ כשהמילים נעלמות. זה גורם לנו לפקפק בעצמנו, ביכולות שלנו. אבל אני מאמינה בכל ליבי שלכל אחת מאיתנו יש קול ייחודי, סיפור מיוחד לספר. לפעמים, אנחנו רק צריכות קצת זמן, קצת שקט, קצת סבלנות כדי למצוא אותו מחדש.
אולי הבעיה היא לא שנגמרות המילים, אלא שאנחנו מפחדות להגיד את מה שאנחנו באמת מרגישות.
אז קחי נשימה עמוקה, תזכירי לעצמך כמה את מדהימה, ותני לקול שלך להישמע.
אני כאן כדי להקשיב.
