האמת? תמיד קינאתי בזוגות האלה. אתם יודעים, אלה שמסיימים משפטים אחד של השני, שמסתכלים בעיניים נוצצות גם אחרי 20 שנה, ואפילו מצליחים לצחוק מבדיחה טיפשית על פקק תנועה. תמיד חשבתי שזה עניין של מזל, של "כימיה", משהו שפשוט יש או אין.
אז זהו, שלא.
גיליתי את זה בדרך הקשה, אחרי כמה מערכות יחסים שנגמרו עם טעם מר של פספוס ותחושה ש"משהו בי לא בסדר". התחלתי לקרוא מחקרים, לדבר עם מטפלים זוגיים, ואפילו הקשבתי בסתר לשיחות של זוגות שמחים (אני יודעת, לא הכי חינני, אבל הייתי נואשת!).
ואז, כמו סטירת לחי מצלצלת, הבנתי משהו: צחוק בזוגיות זה לא תופעת לוואי של אהבה גדולה, אלא מנוע שלה.
כן, קראתם נכון.
רגע, אל תגלגלו עיניים. אני יודעת מה אתם חושבים: "ברור, תקשורת טובה, זמן איכות, הכרת תודה... בלה בלה בלה." הכל נכון, אבל זה לא הכל.
הנה התובנה המפתיעה: צחוק משגשג במקומות הכי פגיעים שלנו.
פגיעות? כן, דווקא שם. פרופסור ג'ון גוטמן, מומחה בעל שם עולמי לחקר זוגיות, טוען שאחד המנבאים החזקים ביותר לאריכות ימים של קשר הוא היכולת של בני הזוג לתקן מחלוקות בעזרת הומור (Gottman & Silver, 1999).
אני זוכרת פעם, אחרי ויכוח סוער עם בן זוגי, ניסיתי להשכין שלום עם בדיחה מטופשת על חתול שעושה יוגה. זה היה כל כך לא קשור, כל כך ילדותי, ששנינו פרצנו בצחוק. זה לא פתר את הבעיה, אבל זה שבר את הקרח, זה הזכיר לנו שאנחנו צוות.
הצחוק הזה היה כמו משקפת חדשה - פתאום ראינו את הסיטואציה בפרופורציה.
אבל רגע, איפה המלכוד?
המלכוד הוא שכדי לצחוק יחד, צריך להרגיש בטוחים מספיק כדי להיות מטופשים, פגיעים, אותנטיים. וזה בדיוק המקום שבו רובנו נופלים. אנחנו כל כך עסוקים בלשמור על תדמית מושלמת, בלצדק, בלהיות "הגרסה הכי טובה של עצמנו", שאנחנו שוכחים איך פשוט להשתטות יחד.
אני מודה, גם אני נפלתי בפח הזה לא פעם.
הנה שאלה למחשבה: מתי בפעם האחרונה הרשיתם לעצמכם להיות "לא בסדר" אחד ליד השני?
אז מה עושים? איך הופכים זוגיות רצינית ומכובדת לבמה של צחוק спонтанный? הנה כמה רעיונות, עם טוויסט:
- "דייט של פאדיחות": במקום עוד ארוחת ערב רומנטית, צאו לפעילות שתגרום לכם להרגיש קצת מגוחכים. שיעור ריקודי בטן? ערב קריוקי? מירוץ מכוניות על שלט? העיקר לצאת מאזור הנוחות ולצחוק על עצמכם (ועל השני).
- "מילון הפנימי": צרו מילון של בדיחות פרטיות, ביטויים מטופשים וזיכרונות משותפים שיגרמו לכם לחייך באופן אוטומטי. זה כמו קוד סודי שרק אתם מבינים.
- "הודאה פומבית": הקדישו דקה ביום כדי לשתף בפאשלה קטנה שעשיתם במהלך היום. לא כדי להתלונן, אלא כדי להראות שאתם לא לוקחים את עצמכם ברצינות מדי.
- "אמנות התיקון": למדו איך להתנצל עם הומור. לפעמים, "סליחה, הייתי אידיוט" עובד יותר טוב מכל נאום חוצב להבות.
ועוד משהו חשוב: צחוק בזוגיות הוא לא תמיד קליל ומשעשע. לפעמים הוא נובע ממקום עמוק של כאב ואכזבה. זה יכול להיות צחוק מריר על המצב, צחוק עצבני על חוסר אונים, או אפילו צחוק היסטרי מרוב לחץ.
אבל גם הצחוקים האלה, למרות הכאב שבהם, יכולים להיות מרפאים. הם מזכירים לנו שאנחנו לא לבד, שאנחנו יכולים להתמודד עם הקשיים ביחד, ושאפילו בתוך החושך יש מקום לאור.
אני זוכרת תקופה קשה במיוחד בחיי, כשאבא שלי היה חולה. אני ובן זוגי היינו מותשים, לחוצים, מלאי דאגות. אבל דווקא ברגעים האלה, מצאנו נחמה בצחוקים קטנים, בבדיחות שחורות, בפארודיות על סיטואציות אבסורדיות.
הצחוקים האלה לא העלימו את הכאב, אבל הם נתנו לנו כוח להמשיך. הם הזכירו לנו שאנחנו עדיין שם אחד בשביל השני, שאנחנו יכולים להישען אחד על השני, ושאפילו בתוך הסערה יש מקום לאהבה.
אז בפעם הבאה שאתם רוצים להצית מחדש את הניצוץ בזוגיות שלכם, תזכרו: אל תחפשו את הצחוק במקומות המובנים מאליהם. חפשו אותו במקומות הפגיעים, האותנטיים, האנושיים.
כי בסופו של דבר, הסוד של זוגות שצוחקים יחד הוא לא רק שהם אוהבים אחד את השני, אלא שהם מרשים לעצמם להיות טיפשים אחד עם השני.
ועכשיו תורכם: מה הדבר הכי מטופש שעשיתם לאחרונה עם בן/בת הזוג שלכם? שתפו בתגובות! אולי נצליח להצחיק אחד את השני בדרך...
