אף פעם לא אהבתי את הרעיון של "להיות מוכנה". כאילו אפשר בכלל להתכונן לדבר כזה גדול כמו נישואים. ואז התארסתי בעצמי, ופתאום הרגשתי כמו ילדה קטנה שמחכה ליום הולדת, בלי להבין בכלל מה זה אומר.
כולם דיברו על שמלה, על אולם, על ספקים. אבל אף אחד לא אמר לי, באמת, מה זה אומר לבנות חיים משותפים. מה קורה אחרי שהאורות כבים והאורחים הולכים הביתה.
ואז הבנתי: זה בדיוק מה שאני צריכה לספר לכן.
אני מבטיחה לך, לא יהיו כאן עצות "חכמות" או רשימות תיוג משעממות. יהיו כאן רק מילים מהלב, ניסיון אישי, וקצת הומור כדי לצלוח את זה ביחד. תרגישי שאת לא לבד – גם אני הייתי שם. ואולי, רק אולי, אחרי שתקראי את זה, תרגישי קצת יותר מוכנה.
הכסף הקטן שעושה הבדל גדול
תקשיבו, אני יודעת שזה נושא סופר לא סקסי לדבר עליו, אבל בואו נהיה אמיתיות: כסף יכול להרוס הכל. ואני לא מדברת על מיליונים. אני מדברת על ה-20 שקל האלה שהוא שכח להחזיר לך על הקפה, או על הוויכוח הזה על מי משלם על הפיצה בסוף הערב.
לפני החתונה, הכסף היה "שלך" ו"שלי". אחרי החתונה, זה הופך להיות "שלנו". אבל מה זה אומר בפועל? האם פותחים חשבון בנק משותף? מי אחראי על התשלומים? מה קורה אם אחד מבני הזוג מרוויח יותר מהשני?
אני זוכרת את הוויכוח הראשון שלי עם בן הזוג אחרי החתונה על כסף. זה היה טיפשי, על משהו כמו 50 שקל. אבל זה היה יותר מזה. זה היה על שליטה, על הערכה, על תחושת ביטחון.
אז מה עושים? קודם כל – מדברים. דיבור פתוח על כסף זה לא רק חשוב, זה קריטי. תגדירו ציפיות, תחלקו אחריות, תמצאו מנגנון שמתאים לשניכם. אולי חשבון משותף זה פתרון טוב, אולי לא. אולי תקציב שבועי משותף יעזור, אולי לא. אבל הכי חשוב – תהיו שקופים אחד עם השנייה. אל תסתירו, אל תתביישו, אל תניחו הנחות.
אגב, מחקרים מראים (ואני מצטטת ממחקר של אוניברסיטת קנזס, כן?) שאחד הגורמים העיקריים לגירושין הוא חוסר הסכמה על ניהול כספים. אז קחו את זה ברצינות.
הציפיות הסמויות שמתפוצצות בפנים
לפני החתונה, כולנו חיים בסרט. הוא אביר על סוס לבן, את נסיכה, והחיים יהיו כמו בסרט של דיסני. ואז אתם מתחתנים, ומגלים שהוא משאיר גרביים מלוכלכים על הרצפה ואת לא מורידה את הכיור.
הבעיה היא לא הגרביים או הכיור. הבעיה היא הציפיות הלא מדוברות. אנחנו מניחות הנחות לגבי איך בן הזוג אמור להתנהג, איך החיים אמורים להיראות. ואז, כשהמציאות טופחת לנו על הפנים, אנחנו מתאכזבות.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שציפיתי מבן הזוג שלי שינחם אותי אחרי יום קשה בעבודה. חיכיתי לזה, ממש חיכיתי. והוא? הוא פשוט אמר "אוקיי, נו, יהיה בסדר". הרגשתי נורא.
אז מה למדתי? שלפני החתונה (וגם אחרי) צריך לדבר על הציפיות האלה. מה את מצפה ממנו? מה הוא מצפה ממך? איך אתם מתכוונים לתמוך אחד בשנייה? איך אתם מתמודדים עם קונפליקטים?
וכן, זה אומר לדבר על דברים קשים, כמו חלוקת תפקידים בבית, הורות עתידית, ואפילו יחסי מין. זה מביך, אני יודעת. אבל זה הכרחי.
הנה תובנה מפתיעה: נישואים טובים זה לא אושר תמידי. זה היכולת להתמודד עם קשיים ביחד.
ה"אני" הופך ל"אנחנו": איך לשמור על עצמך בתוך הזוגיות
אחד הדברים הכי מפחידים בנישואים הוא הפחד לאבד את עצמך. פתאום, הכל נהיה "אנחנו". אנחנו מחליטים ביחד, אנחנו יוצאים ביחד, אנחנו עושים הכל ביחד. ומה קורה עם ה"אני"?
אני זוכרת את התקופה אחרי החתונה, שהרגשתי שאני מאבדת את הזהות שלי. כל הזמן התחשבתי בבן הזוג שלי, כל הזמן ניסיתי לרצות אותו. שכחתי מהדברים שאני אוהבת לעשות, מהדברים שממלאים אותי.
וזה טעות. טעות גדולה. כי בסופו של דבר, כדי להיות בת זוג טובה, את צריכה להיות קודם כל אישה מאושרת. ואת לא יכולה להיות מאושרת אם את מוותרת על עצמך.
אז מה עושים? קודם כל, זוכרים שאתם שני אנשים נפרדים. את לא צריכה לאהוב את כל מה שהוא אוהב, והוא לא צריך לאהוב את כל מה שאת אוהבת.
תשמרו על תחביבים, על חברים, על זמן לעצמכם. צאו לריצה לבד, קראו ספר, תפגשו עם חברות. תזכירו לעצמכם מי אתן בלי קשר לנישואים.
פסקת מחשבה קטנה: אולי זה נשמע אגואיסטי, אבל זה לא. לשמור על עצמך זה לא אגואיסטי. זה חיוני.
אז מה הלאה?
אני יודעת שזה הרבה מידע לעכל. ואני גם יודעת שזה רק קצה הקרחון. יש עוד כל כך הרבה דברים שלא מספרים לך לפני החתונה. אבל אני מקווה שהמאמר הזה נתן לך נקודת מבט קצת אחרת, קצת יותר מציאותית, על מה זה אומר להיות נשואה.
השאלה האמיתית היא לא "האם את מוכנה?", אלא "האם את מוכנה ללמוד ולגדול ביחד?". נישואים זה מסע, לא יעד. ואם תזכרו את זה, יהיה לכם סיכוי טוב להגיע רחוק.
אני באמת רוצה לשמוע – מה הדבר שהכי הפתיע אותך אחרי החתונה? שתפי אותי בתגובות!
