האמת? כתבתי את הטקסט הזה לפחות חמש פעמים. בכל פעם זה נשמע כמו עוד מאמר עצות יבשושי על זוגיות. "תצאו לדייטים!" "תדברו יותר!" נו באמת. אחרי שנים ביחד, זה לא מספיק. זה לא מחזיר את הניצוץ הזה בעיניים. אז מחקתי הכל והתחלתי מחדש, הפעם מלב.
פעם חשבתי שאם רק היינו מתאמצים יותר, הכל היה מושלם. הרי אהבה אמורה לנצח הכל, לא? טעות. גדולה. כי אהבה, כמו צמח, צריכה טיפול. והטיפול הזה משתנה עם הזמן.
אני זוכרת תקופה ארוכה בה הרגשתי שהפכנו לשותפים לדירה. מחלקים חשבונות, מטפלים בילדים, אבל איפה אנחנו? איפה הצחוקים, הספונטניות, הפרפרים בבטן? זה לא קרה ביום אחד, אבל לאט לאט, הקסם פשוט התפוגג.
זה לא חייב להיות גזר דין מוות לאהבה.
אז מה עושים? איך מחזירים את הניצוץ? איך יוצאים מהשגרה האפורה ומוצאים את עצמנו מחדש, אחד בתוך השנייה?
הסוד טמון בשינוי נקודת המבט.
שמעתי פעם פסיכולוגית שאמרה (סליחה, אני לא זוכרת את השם שלה, אבל התובנה שלה הייתה מדהימה): "אהבה היא לא רגש, היא פעולה." בהתחלה הייתי סקפטית. רגש? פעולה? מה הקשר? אבל ככל שחשבתי על זה יותר, הבנתי כמה היא צודקת.
אהבה היא הבחירה היומיומית לבחור שוב ושוב באדם הזה, גם כשקשה, גם כשמשעמם, גם כשבא לנו לברוח. זה אומר להתאמץ, להשקיע, לחשוב עליו/ה, לא רק על עצמנו.
אבל איך עושים את זה בפועל? הרי זה לא מספיק לרצות, צריך גם לדעת איך.
לשבור את השגרה - אבל באמת.
אני לא מדברת על דייט במסעדה המוכרת. אני מדברת על משהו אחר, משהו שמערער, משהו שמזכיר לנו מי היינו לפני שהפכנו ל"הורים" או "בני זוג קבועים".
אני מדברת על לצאת מאזור הנוחות.
קחו שיעור ריקוד סלסה, צאו לטיול תרמילאים בסוף שבוע, נסו סדנת בישול אתנית, צפו בסרט דוקומנטרי הזוי. העיקר - משהו חדש, משהו שיגרום לכם להסתכל אחד על השנייה בעיניים אחרות.
אני יודעת, זה מפחיד. זה דורש מאמץ. אבל תחשבו על זה: מה האלטרנטיבה? להמשיך לחיות בשגרה האפורה עד שהאהבה תדעך לגמרי?
להקשיב - באמת להקשיב.
תחשבו על זה: מתי בפעם האחרונה הקשבתם באמת לבן/בת הזוג שלכם, בלי להפריע, בלי לשפוט, בלי לחשוב על מה אתם הולכים להגיד בתגובה?
זה קשה, אני יודעת. אנחנו כל כך עסוקים בעצמנו, בצרכים שלנו, בפחדים שלנו, שאנחנו שוכחים להקשיב למי שאוהב אותנו.
הקשבה אמיתית היא מתנה.
תנסו את זה: שבו אחד מול השנייה, בלי טלפונים, בלי טלוויזיה, בלי הסחות דעת. בקשו מבן/בת הזוג שלכם לספר לכם על משהו שמטריד אותם, או משמח אותם, או סתם מעניין אותם. ותקשיבו. באמת תקשיבו. בלי להפריע, בלי לתת עצות, בלי לשפוט. רק להקשיב.
אולי תגלו דברים חדשים על האדם שאתם חושבים שאתם מכירים הכי טוב בעולם.
להודות - על הדברים הקטנים.
קל לנו להתלונן, קל לנו לראות את מה שלא בסדר. קשה לנו להעריך את מה שיש. אבל האמת היא, שאנחנו מוקפים בדברים טובים, גם אם אנחנו לא שמים לב אליהם.
הכרת תודה משנה הכל.
נסו את זה: כל יום, לפני השינה, תחשבו על שלושה דברים שאתם מודים עליהם בבן/בת הזוג שלכם. זה יכול להיות משהו גדול, כמו התמיכה שלהם בתקופה קשה, או משהו קטן, כמו החיוך שלהם בבוקר.
תגידו להם את זה. תראו להם שאתם מעריכים אותם. זה יכול לעשות פלאים למערכת היחסים שלכם.
אני מודה, השינוי לא קרה בן לילה. היו עליות ומורדות, רגעים של ייאוש ותסכול. אבל לא ויתרנו. המשכנו לנסות, המשכנו להשקיע, המשכנו לבחור אחד בשנייה, יום אחרי יום.
ואתם יודעים מה? זה עבד. לא לגמרי, אולי, אבל מספיק כדי להחזיר את הניצוץ, מספיק כדי להזכיר לנו למה התאהבנו מלכתחילה.
עכשיו תורכם. מה אתם הולכים לעשות היום כדי להחזיר את הקסם לאהבה שלכם? אני באמת רוצה לדעת. שתפו אותי בתגובות!
