האמת? זה נושא שתמיד עשה לי קווץ' קטן בבטן. כי כמה פעמים מצאתי את עצמי שם, נכון? בתוך מערבולת של רצונות של שניים, כשלאט לאט הקול שלי נחלש, הרצונות שלי נדחקים הצידה, וה"אנחנו" הזה נהיה קצת יותר "הוא". מכירות את זה?
וזה לא שאנחנו עושות את זה בכוונה רעה! אנחנו הרי רוצות שהקשר יצליח, אנחנו רוצות לתת, לאהוב, להיות שם. אבל איפשהו בדרך, אנחנו שוכחות לתת, לאהוב, ולהיות שם לעצמנו.
אז איך עושים את זה אחרת? איך בונים קשר חזק, עמוק ואוהב, בלי לוותר על מי שאנחנו? בואו נצלול פנימה, כי התשובה, כמו תמיד, מורכבת יותר ממה שנדמה.
אז מה בעצם גורם לנו להיעלם בתוך קשר?
לפעמים אנחנו חושבות שאם רק נעשה את מה שהצד השני רוצה, הוא יאהב אותנו יותר. טעות! אהבה אמיתית פורחת בחופש, לא בכניעה.
קחו לדוגמה את המחקר של ד"ר ברנה בראון על פגיעות (Brené Brown, Daring Greatly). היא מדברת על כך שאותנטיות, היכולת להיות פגיעים וכנים עם עצמנו ועם אחרים, היא המפתח לחיבור אמיתי. אבל איך אפשר להיות אותנטיים אם אנחנו כל הזמן מנסים להיות מישהו אחר?
זה כמו לנסות ללבוש שמלה שלא תפורה למידות שלנו – אולי היא נראית טוב מבחוץ, אבל מבפנים אנחנו מרגישות לא בנוח, מוגבלות, וחונקות.
אוקיי, אבל איך מתחילים לתת לעצמנו מקום?
אני מודה, לי לקח זמן להבין את זה. חשבתי שאם אני אומרת "לא" או מבטאת צורך, אני פוגעת בקשר. ואז הבנתי משהו פשוט אבל מהפכני: היכולת להגיד "לא" היא לא איום על הקשר, אלא הוכחה לבגרות שלו.
- דברו על זה: זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל תקשורת פתוחה וכנה היא הבסיס לכל מערכת יחסים בריאה. שתפו את הפרטנר שלכן ברגשות שלכן, בפחדים שלכן, ברצונות שלכן. אל תניחו שהוא יודע מה אתן מרגישות.
- תזכירו לעצמכן מי אתן: מה התחביבים שלכן? מה הערכים שלכן? מה גורם לכן לצחוק? תמצאו זמן לעשות את הדברים שמשמחים אתכן, גם אם זה אומר להקדיש כמה שעות בשבוע רק לעצמכן.
- תציבו גבולות: זה אולי החלק הכי קשה, אבל גם הכי חשוב. גבולות בריאים מגדירים את המרחב האישי שלנו, את הצרכים שלנו, את הערכים שלנו. הם לא נועדו להרחיק את הצד השני, אלא לשמור עלינו.
תובנה קטנה שעזרה לי באופן אישי?
התחלתי לראות את הקשר שלי לא כ"חצי השני" שמשלים אותי, אלא כשני שלמים שצועדים יחד. כל אחד עם החוזקות שלו, החולשות שלו, החלומות שלו. ביחד אנחנו יוצרים משהו גדול יותר, אבל זה לא אומר שאני צריכה לוותר על השלמות שלי בשביל זה.
ואם זה לא עובד?
זה בסדר גמור אם לפעמים אנחנו מרגישות שאנחנו לא מצליחות. זה חלק מהמסע. אבל אם אנחנו מרגישות שאנחנו כל הזמן מוותרות על עצמנו, שאנחנו לא מקבלות את מה שאנחנו צריכות, שאנחנו לא מאושרות - אולי זה סימן שהקשר הזה לא מתאים לנו.
ואני יודעת, זה קשה להגיד את זה. אבל לפעמים, הצעד הכי אמיץ שאנחנו יכולות לעשות הוא להניח לקשר שלא משרת אותנו, ולפנות מקום למשהו חדש, משהו שיאפשר לנו לפרוח.
נקודות למחשבה לסיום:
- מה הפעולה הקטנה ביותר שאת יכולה לעשות היום כדי לתת לעצמך קצת יותר מקום בקשר שלך?
- האם את מרגישה שאת יכולה להיות אותנטית לחלוטין עם הפרטנר שלך? ואם לא, מה מונע ממך?
- מה הדבר האחד שאת הכי מפחדת לבקש בקשר שלך?
אני משאירה את השאלות האלה פתוחות, כי אין תשובות נכונות או לא נכונות. יש רק את המסע האישי שלך, ואני מקווה שהמאמר הזה עזר לך קצת להאיר את הדרך.
תזכרי, את ראויה לאהבה שמכבדת את מי שאת, שמעריכה את הייחודיות שלך, שנותנת לך מקום לפרוח. אל תתפשרי על פחות מזה.
