האמת? חשבתי שאני יודעת הכל. קראתי ספרים, בלוגים, הקשבתי להרצאות. הייתי מוכנה! ואז הגיעה המציאות – ילד קטן עם דעות משלו, שעות שינה מוזרות ואהבה בלתי מוסברת ללכלוך.
איך זה ששום דבר ממה שלמדתי לא באמת עבד?
פעם חשבתי שהצלחה בהורות נמדדת בשליטה. עכשיו אני יודעת שהיא נמדדת ביכולת לשחרר.
המאמר הזה הוא לא מדריך להורות מושלמת. אין דבר כזה. הוא מסע משותף, צעד צעד, עם אמא לא-מושלמת אחת (זאת אני), שמנסה להבין איך לעשות את זה קצת יותר טוב מיום ליום.
הסוד הגדול: לשחרר את האחיזה (וגם את האשמה)
קשה להודות בזה, אבל האמת היא שאני פרפקציוניסטית. תמיד הייתי. וניסיתי להיות פרפקציוניסטית גם כאמא. טעות גדולה. מהר מאוד הבנתי שהפרפקציוניזם שלי רק גורם לי להיות יותר לחוצה, יותר ביקורתית ויותר אומללה.
אז מה עושים? משחררים.
לומדים להגיד "זה מספיק טוב". נותנים לילדים להתלכלך. מבינים שלא כל ארוחה חייבת להיות מאוזנת ומזינה לחלוטין. זה לא קל, אבל זה הכרחי.
פסיכולוגית הילדים אליס מילר, בספרה "הדרמה של הילד המחונן", טוענת שהרבה פעמים אנחנו מנסים לשחזר את הילדות שלנו על הילדים שלנו, בלי לשים לב למה שהם באמת צריכים. היא קוראת לנו להקשיב לילד הפנימי שלנו, להבין את הכאב שלנו, ורק אז נוכל להיות הורים טובים יותר. (Miller, A. (1996). The Drama of the Gifted Child: The Search for the True Self. Basic Books.)
רגע… האם זה אומר שאני צריכה לעשות תרפיה בשביל להיות אמא טובה?
אולי. אולי לא. אבל זה בהחלט אומר שאנחנו צריכים להיות מודעים לעצמנו, לרגשות שלנו, ולמניעים שלנו.
הקסם של "אולי": למה גמישות מחשבתית היא כוח על
אחד הדברים הכי מפתיעים שלמדתי בהורות הוא כמה חשוב להיות גמישים. לא רק גמישים בלוח הזמנים, אלא גמישים בגישה.
פעם חשבתי שיש רק דרך אחת לעשות דברים. עכשיו אני יודעת שיש מיליון דרכים, ושאף אחת מהן לא מושלמת.
הילד לא רוצה לאכול ירקות? אולי ננסה להחביא אותם בפשטידה. הילדה לא רוצה ללכת לישון? אולי נספר לה סיפור.
ואם זה לא עובד?
אז מנסים משהו אחר.
פרופ' קרול דואק, חוקרת מובילה בתחום הפסיכולוגיה, מדברת על "חשיבה מתפתחת" (Growth Mindset). היא טוענת שאנשים עם חשיבה מתפתחת מאמינים שהיכולות שלהם ניתנות לשיפור, ושהם לא מפחדים מכישלונות. (Dweck, C. S. (2006). Mindset: The New Psychology of Success. Random House.)
וואו, איזה משפט חכם! אבל איך אני מיישמת את זה בחיים שלי, כשאני עייפה ומתוסכלת?
תזכרו: זה בסדר להיכשל. זה בסדר לעשות טעויות. זה בסדר לא לדעת הכל. מה שחשוב זה ללמוד מהטעויות שלנו, ולהמשיך לנסות.
מהספרים לחיי היומיום: טיפים קטנים שעושים הבדל גדול
אוקיי, אז דיברנו על פילוסופיה ועל גישה. אבל מה עם הפרקטיקה? מה עם הטיפים הקטנים שאפשר ליישם כבר עכשיו?
- תמצאו את השבט שלכם: הורות היא לא משימה לבד. תמצאו את האנשים שמבינים אתכם, שמקשיבים לכם, ושנותנים לכם תמיכה. קבוצות של אמהות, חברים, משפחה – כל אלו יכולים לעשות הבדל עצום.
- תנו לעצמכם רגעים של שקט: זה אולי נשמע כמו מותרות, אבל זה הכרחי. 10 דקות של מדיטציה, כוס קפה חמה, אמבטיה ארוכה – כל אלו יכולים לעזור לכם להטעין מצברים.
- תזכרו לצחוק: הומור הוא כלי נהדר להתמודדות עם מצבים מלחיצים. תצחקו על הטעויות שלכם, תצחקו על השטויות של הילדים שלכם, תצחקו על החיים עצמם.
- תאהבו את עצמכם: אתם עושים את הכי טוב שאתם יכולים. תהיו סלחניים כלפי עצמכם, ואל תשכחו שאתם גם בני אדם.
זוכרת את הפעם ששכחתי לאסוף את הבן שלי מהגן? יואו, הרגשתי אמא הכי גרועה בעולם! אבל אז הבנתי שזה קורה לכולם. צחקתי על זה עם חברה טובה, והרגשתי הרבה יותר טוב.
הורות היא מסע. מסע ארוך, מפותל, ומלא הפתעות. לפעמים הוא קשה, לפעמים הוא מתגמל. אבל תמיד, תמיד, הוא שווה את זה.
אז מה עכשיו? מה השאלה שאת שואלת את עצמך היום? שתפי אותי, אולי יחד נמצא את התשובה.
