אני זוכרת את החופשה ההיא כאילו הייתה אתמול. תאילנד, גן עדן טרופי, חלום שהתנפץ לי בפנים כמו בועת סבון. דמיינתי שקיעות רומנטיות, ילדים משחקים בשקט בחול, ואני? אני עם קוקטייל ביד, נהנית מהשלווה. בפועל? צעקות, מריבות, חום בלתי נסבל, ויותר מדי "אמא, משעמם לי!".
אני מודה, נכשלתי. בגדול. אבל מתוך הכאוס הזה, צמח משהו טוב – הבנה אמיתית מה באמת צריך כדי שחופשה משפחתית לא תהפוך לסיוט. הבנה שלוקחת בחשבון אותנו, ההורים, לא פחות מאשר את הילדים.
חשבתם פעם למה כל כך הרבה הורים חוזרים מחופשה "משפחתית" מותשים יותר מאשר לפני? זו לא רק עייפות פיזית. זו עייפות רגשית. תסכול. חוסר אונים.
אז איך בכל זאת עושים את זה נכון?
אני לא מבטיחה קסמים, אבל אני כן מבטיחה שאם תקשיבו, תחשבו מחוץ לקופסה, ותהיו מוכנים לשנות גישה, החופשה הבאה שלכם יכולה להיות אחרת לגמרי.
הסוד הראשון: תיאום ציפיות - לא רק עם הילדים
כולנו חוטאים בזה. אנחנו מתכננים חופשה "משפחתית" בלי באמת להבין מה אנחנו רוצים ממנה. האם אנחנו באמת רוצים לבלות 24/7 עם הילדים? האם אנחנו זקוקים לזמן לעצמנו?
אני למדתי את הלקח בדרך הקשה. חשבתי שאני צריכה "להקריב" את עצמי בשביל הילדים, לתת להם את החופשה המושלמת. אבל האמת היא, שילדים מרגישים כשאנחנו סחוטים וממורמרים.
חופשה טובה היא חופשה שבה כולם מקבלים את מה שהם צריכים.
לפני שאתם בכלל מתחילים לחפש טיסות, שבו ביחד, ההורים, ותשאלו את עצמכם:
- מה הייתם רוצים לעשות בחופשה הזו?
- מה אתם צריכים כדי להטעין מצברים?
- איך אפשר לשלב את הצרכים שלכם עם הצרכים של הילדים?
מקור מפתיע: פסיכולוגיה חיובית
ד"ר טל בן שחר, מומחה לפסיכולוגיה חיובית, מדבר על החשיבות של "הנאות קטנות". זה נכון במיוחד בחופשה. לא צריך לתכנן אטרקציות גרנדיוזיות כל יום. לפעמים, רגע קטן של כיף, כמו גלידה טובה או משחק קלפים, יכול לעשות את כל ההבדל. (מקור: ספרו של טל בן שחר, "אושר אפשרי").
אבל מה עושים כשהילדים רבים?
זה בלתי נמנע. מריבות הן חלק מהחיים. אבל יש דרכים להתמודד איתן בלי לאבד את זה.
אני גיליתי ששיטת "הקו האדום" עובדת מצוין. לפני החופשה, אנחנו קובעים ביחד שלושה חוקים בסיסיים שאסור לעבור עליהם. למשל: "לא מרביצים", "לא מקללים", "לא פוגעים ברכוש של אחרים".
היו ברורים וחד משמעיים*.
הסבירו את ההשלכות של הפרת החוקים*.
היו עקביים באכיפה*.
אבל הכי חשוב – נסו להבין מה עומד מאחורי המריבה. האם הם רעבים? עייפים? משועממים? לפעמים, קצת אמפתיה יכולה לעשות פלאים.
הסוד השני: גמישות - תכננו, אבל היו מוכנים לשנות תוכניות
כולנו אוהבים תוכניות. הן נותנות לנו תחושת שליטה. אבל האמת היא, שחופשה עם ילדים היא אף פעם לא מתוכננת כמו שאנחנו רוצים.
למדתי את זה כשניסינו ללכת למוזיאון. חשבתי שזה יהיה חינוכי ומרתק. בפועל? אחרי חצי שעה, הילדים התחילו לרוץ ולצעוק, ואני רק רציתי לברוח.
מאז, אני משתדלת לתכנן דברים גמישים יותר. למשל, במקום ללכת למוזיאון, אנחנו הולכים לפארק. במקום לאכול במסעדה מפוארת, אנחנו עושים פיקניק.
חופשה טובה היא לא חופשה מושלמת. היא חופשה שמסתגלת לשינויים.
מקור מפתיע: אמנות האימפרוביזציה
כמו בשירה, גם בחיים - לפעמים המילים הכי יפות נמצאות ברווחים. נסו להסתכל על תכנון החופשה כמו מופע אימפרוביזציה - תבואו עם רעיון כללי, אבל תהיו פתוחים להפתעות ולשינויים. (מקור: ספרו של קית' ג'ונסטון, "Impro: Improvisation and the Theatre").
הסוד השלישי: זמן איכות - זה לא משנה כמה זמן אתם מבלים ביחד, אלא איך
זה אולי נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. אנחנו יכולים לבלות ימים שלמים עם הילדים שלנו, אבל אם אנחנו עסוקים בטלפון, עונים למיילים, או פשוט לא מקשיבים, הם לא ירגישו מחוברים אלינו.
אני מנסה להקדיש לפחות חצי שעה ביום לכל ילד בנפרד. אנחנו עושים משהו שהם אוהבים – משחקים, קוראים ספר, או סתם מדברים.
תכבו את הטלפון*.
תקשיבו באמת*.
תתעניינו במה שהם אומרים*.
אני יודעת, זה קשה. אבל זה שווה את זה.
הסוד הרביעי והאחרון: זכרו למה בכלל יצאתם לחופשה - להנות!
אל תשכחו את עצמכם. אתם לא רק הורים. אתם גם אנשים עם צרכים ורצונות.
תקדישו זמן לעצמכם, גם אם זה רק חצי שעה ביום. קראו ספר, לכו לים, תפגשו חברים.
אל תרגישו אשמים*.
אתם לא יכולים לתת לאחרים, אם אתם לא נותנים לעצמכם*.
חופשה טובה היא חופשה שבה כולם חוזרים מרוצים*.
אז מה למדנו? חופשה משפחתית בלי קריזות היא לא חלום רחוק. היא אפשרית. צריך רק לתכנן קצת אחרת, לחשוב קצת אחרת, ולהיות מוכנים לשנות גישה. ואולי, רק אולי, בפעם הבאה, תוכלו סוף סוף ליהנות מהקוקטייל שלכם בשקט.
אבל רגע, יש לי שאלה אליכם: מה הדבר הכי משוגע שעשיתם בחופשה עם הילדים שלכם? שתפו אותי בתגובות! אני תמיד שמחה לשמוע סיפורים מצחיקים (וגם קצת מטורפים).
