אוקיי, בואו נדבר על זה רגע ברצינות. סופי שבוע משפחתיים. שנייה לפני שאתם מגלגלים עיניים – אני יודעת. אני לגמרי מבינה. פעם, הייתי בטוחה שהדרך היחידה לשרוד אותם היא עם בקבוק יין טוב וטלוויזיה בפול ווליום. אבל אז הבנתי משהו: זה לא חייב להיות ככה.
וכן, אני יודעת מה אתם חושבים: "נעמה, את מדברת כאילו יש לך איזה פתרון קסם." אין לי. ממש לא. אבל יש לי כמה תובנות, כמה טריקים, וכמה סיפורים מביכים מהעבר שלי שיכולים לעזור לנו לעבור את זה ביחד.
פתיחה: הבלגן המושלם שלי (ואיך למדתי ממנו)
זוכרים את הסרט "החיים יפים"? אז החיים שלי היו, ובכן, קצת פחות. במיוחד בסופי שבוע משפחתיים. אני זוכרת סוף שבוע אחד, לפני כמה שנים, אצל ההורים שלי. כבר בשישי בערב הייתי על סף התמוטטות. הילדים רבו, אמא העירה לי על הכול (כולל על איך שאני חותכת את הסלט), ואבא פשוט... היה אבא. בשיא העצבים, ברחתי לחדר האמבטיה ופשוט התחלתי לבכות.
ואז, תוך כדי הבכי הזה, הבנתי משהו: אני לא יכולה לשנות את המשפחה שלי. אני יכולה רק לשנות את הדרך שבה אני מגיבה אליהם.
מקורות השראה מפתיעים: מבודהה ועד מחקרים על לחץ חברתי
אז, במקום להמשיך לרחם על עצמי, התחלתי לחקור. קראתי ספרים על מיינדפולנס (כן, כן, אני יודעת), על תקשורת בין-אישית, ואפילו על פסיכולוגיה חברתית. גיליתי, למשל, שמחקרים מראים שאחד הגורמים העיקריים ללחץ בסביבה משפחתית הוא תחושת חוסר שליטה. (מקור: Sheldon Cohen, "Social relationships and health," American Psychologist, 2004). מי היה מאמין שבודהה ופסיכולוגיה מודרנית מסכימים על אותו דבר?
אבל האמת? לא רק מחקרים עזרו לי. גם טעויות שעשיתי, כמו לנסות להיות "הילדה המושלמת" או לברוח מהסיטואציה לגמרי, לימדו אותי הרבה.
האומנות העדינה של תקשורת (ומתי פשוט להנהן ולחייך)
תקשורת היא המפתח, אבל לא כמו שאנחנו חושבים. זה לא אומר להתווכח עד טיפת הדם האחרונה או להסביר לכולם למה אתם צודקים. זה אומר להקשיב, להבין, ולפעמים, פשוט להנהן ולחייך.
אחת הטכניקות שאני הכי אוהבת להשתמש בהן היא "הקשבה פעילה." זה אומר להקשיב באמת, בלי לשפוט או לתכנן מה אתם הולכים לענות. פשוט להקשיב. זה יכול לעשות פלאים.
אבל שימו לב - יש רגעים שבהם כל מה שצריך זה שתיקה. להסכים לא להסכים. להבין שזו לא תחרות.
"אבל מה אם הם מעצבנים אותי בכוונה?!" (התמודדות עם התנהגות מעצבנת)
אוקיי, זה השלב שבו אנחנו צריכים להיות כנים. לפעמים, המשפחה שלנו פשוט מעצבנת אותנו. נקודה. זה יכול להיות דוד שמספר את אותן בדיחות משנת 1985, או סבתא שמזכירה לכם שאתם עדיין רווקים.
מה עושים? קודם כל, נושמים. דבר שני, מנסים להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות הזו. לפעמים, זה בא ממקום של דאגה או אהבה. ולפעמים? הם פשוט מעצבנים.
במקרים כאלה, אני ממליצה על מה שאני קוראת לו "הבריחה האלגנטית". זה יכול להיות ללכת לעזור במטבח, לשחק עם הילדים, או פשוט לצאת לסיבוב קצר בחוץ. העיקר - להתרחק מהמוקד.
אבל רגע, מה עם הילדים? (טיפים לשמירה על השפיות של ההורים)
סופי שבוע משפחתיים הם אתגר מיוחד כשיש ילדים בתמונה. פתאום, יש לכם צבא קטן של יצורים אנרגטיים שמסתובבים סביבכם ודורשים תשומת לב 24/7.
הטיפ הכי חשוב שלי? תכננו מראש. תביאו משחקים, ספרים, או אפילו סרט טוב שכולם יכולים לראות ביחד. תנו להם משימות קטנות לעזור בהן, כמו לסדר את השולחן או להוציא את הכלים מהמדיח.
ולפעמים, פשוט תנו להם קצת זמן מסך. כן, אני יודעת, זה לא הפתרון האידיאלי, אבל לפעמים זה מה שצריך כדי לשמור על השפיות שלכם.
סיום: הסוד הקטן שלי (ואיך זה יכול לעזור גם לכם)
אז מה הסוד שלי לשרוד את סופי השבוע המשפחתיים? זה פשוט: קבלה. לקבל את המשפחה שלי כמו שהיא, עם כל היתרונות והחסרונות שלה. לקבל את עצמי, עם כל הפאדיחות והטעויות שלי.
זה לא אומר שאני אוהבת כל רגע. ממש לא. אבל זה אומר שאני בוחרת להתמקד בדברים הטובים, לנסות להבין את האחרים, ולזכור שגם זה יעבור.
ואם אתם שואלים אותי, זה שווה את זה. כי בסופו של דבר, המשפחה היא הדבר הכי חשוב שיש לנו.
עכשיו תגידו לי אתם, מה הטיפ שלכם לשרוד את סופי השבוע המשפחתיים? אני מחכה לשמוע!
