האמת? שנים חשבתי ש"זוגיות טובה" זה להיות ורסיה משופרת של עצמי. יותר סבלנית, יותר מוותרת, יותר... נו, "אשת חיל". כמה טעיתי.
השיעור הכי חשוב למדתי דווקא מהפסיכולוגית אסתר פרל. לא ציפיתי למצוא שם את התשובה. היא טוענת שאחד הדברים שהורסים זוגיות זה בדיוק הניסיון הזה - לרצות כל הזמן. אבל מה קורה כשאתם כל הזמן מנסים לרצות מישהו אחר? מי נשאר לרצות אתכם?
המאמר הזה לא יספר לכם איך להפוך למושלמים. הוא יראה לכם איך להיות בני זוג מדהימים... בלי להפוך למישהו אחר.
למה בכלל קשה לנו להיות "אנחנו" בזוגיות?
תחשבו על זה רגע. כמה פעמים הסתרתם תחביב "מוזר" כדי להתאים? כמה פעמים ויתרתם על ערב עם חברים כדי לרצות את בן/בת הזוג? אני מודה, אני עשיתי את זה לא פעם.
פעם הסתרתי את האהבה שלי לסרטי אימה דוקומנטריים מבן זוג שלי. פחדתי שהוא יחשוב שאני מוזרה. בסוף, הוא גילה את זה כשנרדמתי על הספה באמצע מרתון סרטים כאלה... והוא צחק. מסתבר שהוא דווקא מעריך את המוזרויות שלי.
ד"ר ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, טוענת שהשורש של הרבה קשיים בזוגיות הוא דווקא הפחד מחוסר חיבור. אנחנו כל כך רוצים שיאהבו אותנו, שאנחנו מוכנים לשנות את עצמנו.
אבל הנה טוויסט בעלילה - דווקא הפגיעות, האותנטיות, הן מה שיוצרות את החיבור האמיתי.
להיות פגיעים זה לא חולשה. זו עוצמה.
איך מוצאים את האיזון?
אז איך מוצאים את האיזון העדין בין להיות בן/בת זוג טובים לבין לשמור על הזהות שלנו? זה לא קל, אבל זה אפשרי.
- תקשורת גלויה - אבל באמת גלויה: זה לא רק לדבר על מה אכלתם היום. זה לדבר על הפחדים, החלומות, הדברים שמטרידים אתכם. ואם אתם חוששים לשתף משהו? זה סימן שאתם חייבים לשתף.
- גבולות בריאים - לא מריבות: גבולות זה לא רק להגיד "לא". זה להסביר למה אתם אומרים "לא". זה להבהיר מה חשוב לכם, מה הגבולות שלכם, ומה אתם צריכים כדי להרגיש בטוחים.
- זמן אישי - לא אגואיזם: גם בזוגיות צריך זמן לעצמכם. זמן לעשות דברים שאתם אוהבים, זמן להתחבר לעצמכם. זה לא אומר שאתם אוהבים פחות את בן/בת הזוג. זה אומר שאתם אוהבים את עצמכם.
- קבלה עצמית - לא שינוי: תאהבו את עצמכם כמו שאתם. עם כל הפגמים, המוזרויות, והדברים שאתם לא אוהבים בעצמכם. כי אם אתם לא אוהבים את עצמכם, איך מישהו אחר יאהב אתכם באמת?
הקסם שבלהיות "קצת לא מושלמים"
זוגיות לא אמורה להיות תחרות על מי יותר מושלם. היא אמורה להיות שותפות של שני אנשים לא מושלמים שמוצאים אחד את השני בתוך הכאוס.
אני זוכרת תקופה שהייתי כל כך עסוקה בלנסות להיות "האישה המושלמת" שבסוף איבדתי את עצמי. הייתי עייפה, מתוסכלת, ולא שמחה. רק כשעצרתי ונתתי לעצמי להיות פשוט "אני" - עם כל הבלגן והטעויות - הזוגיות שלי פרחה.
כי בסופו של דבר, האהבה האמיתית לא מחפשת מושלמות. היא מחפשת אותנטיות. היא מחפשת את האדם האמיתי שמתחבא מאחורי המסכות.
האותנטיות היא המגנט האמיתי.
רגע, אז מה עכשיו?
אז איפה אתם נמצאים במסע הזה? האם אתם מרגישים חופשיים להיות עצמכם בזוגיות? האם אתם נותנים לעצמכם את המרחב להיות "לא מושלמים"?
אני יודעת שזה לא קל, אבל זה שווה את זה. כי בסופו של דבר, הזוגיות הכי טובה היא הזוגיות שבה אתם יכולים להיות פשוט... אתם.
בואו נמשיך את השיחה הזו. שתפו אותי, מה הדבר הכי גדול שלמדתם על עצמכם בזוגיות? אני מחכה לשמוע!
