אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי שאני לא מקשיבה. באמת לא מקשיבה. הייתי בפגישה בעבודה, הנהנתי בנימוס, חייכתי בזמן הנכון, אבל המחשבות שלי היו בכלל ברשימת הקניות ובמה אני הולכת להכין לארוחת ערב. ואז, כששאלו אותי שאלה ישירה, גימגמתי משהו לא קוהרנטי והרגשתי את הלחיים שלי בוערות. מביך? מאוד. מעורר? לגמרי.
מאז, יצאתי למסע להבין מה זה באמת להקשיב. וגיליתי – זה הרבה יותר מסתם לשמוע מילים. זה אומנות שנשכחה קצת בעידן שלנו, שבו כולם ממהרים לדבר, לצייץ, לפרסם.
(רגע, שמתם לב כמה פעמים אנחנו משתמשים במילה "להשמיע" במקום "להקשיב"? מעניין, לא?)
אבל למה זה כל כך חשוב בכלל? אנחנו הרי מתקשרים כל הזמן. אז מה הבעיה? ובכן, מחקרים מראים (למשל, זה של ד"ר רלף ניקולס, שנחשב לאחד מחלוצי המחקר על הקשבה) שהקשבה אפקטיבית משפרת את היחסים שלנו, את הפרודוקטיביות שלנו, ואפילו את הבריאות הנפשית שלנו.
אבל בין התיאוריה לפרקטיקה יש מרחק עצום. אני יודעת. ניסיתי, נכשלתי, ניסיתי שוב. עד שהבנתי כמה דברים בסיסיים.
ההקשבה היא לא פסיבית. היא אקטיבית.
זה אומר להתרכז, להיות נוכחים ברגע, לשאול שאלות, להגיב. זה לא אומר לחכות לתור שלך לדבר. זה אומר להיות סקרנים לגבי מה שהאדם השני אומר.
(וכאן אני חייבת להודות – אחת הטעויות הכי גדולות שלי הייתה לחשוב שאני מקשיבה כי אני שותקת. אבל שקט לא תמיד מעיד על הקשבה אמיתית.)
מה עושים כשקשה להתרכז?
כולנו חווים את זה. הראש שלנו מלא, המחשבות קופצות, קשה להקשיב. מה עושים?
- תרגול מיינדפולנס: תרגול קצר של מיינדפולנס יכול לעזור לנו להרגיע את הראש ולהתמקד ברגע הנוכחי. יש אפליקציות נהדרות כמו Headspace או Calm שיכולות לעזור.
- נשימות עמוקות: כמה נשימות עמוקות יכולות להרגיע את מערכת העצבים ולהפחית את החרדה שמקשה עלינו להתרכז.
- להודות בחוסר הריכוז: במקום להילחם בזה, פשוט להודות לעצמנו שאנחנו מתקשים להתרכז. זה מפתיע כמה זה עוזר.
אבל מה עם ביקורת? איך מקשיבים כשלא מסכימים?
אה, זאת שאלה מצוינת. כי זה המקום שבו אנחנו הכי נוטים להיסגר ולהתגונן. ופה, למדתי משהו מדהים ממקור לא צפוי – הספר "Don't Be Nice, Be Kind" של ביל אדי. אדי טוען שלפעמים נימוס מפריע לנו להיות באמת אמפתיים. שהוא מציע במקום להיות נחמדים מדי, להיות רכים ואדיבים. זה שינה לי את כל הגישה.
(אגב, אני ממש לא ממליצה להתחיל לצעוק על אנשים שאתם לא מסכימים איתם. אבל כן ממליצה לנסות להבין מאיפה הם באים.)
- לנסות להבין את נקודת המבט של האחר: לשאול שאלות שמבהירות את הכוונות שלהם, את הרגשות שלהם.
- למצוא נקודות הסכמה: גם אם אתם לא מסכימים על הכל, בטוח יש נקודות שבהן אתם כן מסכימים. להתמקד בהן יכול לעזור ליצור גשר.
- לזכור שאפשר להסכים שלא להסכים: לפעמים, הפתרון הכי טוב הוא פשוט להסכים שלא נסכים ולהמשיך הלאה.
הקשבה אמיתית היא מתנה.
מתנה שאנחנו יכולים לתת לעצמנו ולאנשים סביבנו. זה לא תמיד קל, זה דורש תרגול, וזה דורש להיות פגיעים. אבל זה שווה את זה.
אני עדיין לומדת. כל יום. ואני עדיין טועה. אבל אני משתדלת. ואתם יודעים מה? זה עושה הבדל עצום. ביחסים שלי, בעבודה שלי, ובחיים שלי בכלל.
אז מה אתכם? מתי בפעם האחרונה הקשבתם באמת? מה למדתם מזה? אני ממש רוצה לשמוע.
