אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי שיש חוקים במשפחה שלי שאף אחד לא דיבר עליהם בקול רם. הייתי בת 25, חזרתי הביתה אחרי סוף שבוע ארוך בעבודה, וציפיתי להתפנק קצת. אבל ברגע שנכנסתי, האוויר היה טעון. גיליתי שאמא שלי ציפתה שאבוא מוקדם יותר כדי לעזור לה עם ארוחת הערב החגיגית של שישי בערב. אף מילה לא נאמרה, אבל המבטים והטון שלה אמרו הכל.
באותו רגע הבנתי – יש כאן מערכת שלמה של ציפיות נסתרות, חוקים לא כתובים שמכתיבים איך אנחנו אמורים להתנהג אחד כלפי השני. האמת? הרגשתי לכודה.
יכול להיות שגם אתם מרגישים ככה לפעמים?
החוקים הלא כתובים האלה – הם יכולים להיות משהו קטן, כמו "אצלנו תמיד אוכלים ביחד ארוחת שישי", או משהו גדול יותר, כמו "אסור לדבר על כסף ליד סבא". הם נוצרים לאורך שנים, מתוך הרגלים, מסורות, וגם מתוך פחדים ומשקעים מהעבר.
למה הם כל כך בעייתיים? כי הם פועלים מתחת לפני השטח. הם יוצרים מתחים, תסכול וחוסר הבנה, בלי שאף אחד באמת יבין מה קורה. ואם אתם מנסים לשנות משהו? הו, אז אתם תרגישו את הכוח של החוקים האלה במלוא עוצמתו.
אז מה אפשר לעשות?
הצעד הראשון: לזהות את החוקים
זה אולי נשמע פשוט, אבל זה החלק הכי קשה. אנחנו כל כך רגילים לחוקים האלה, שאנחנו אפילו לא שמים לב שהם קיימים.
אני גיליתי שהדרך הכי טובה לזהות אותם היא להתחיל לשים לב לתחושות שלי. מתי אני מרגישה לא בנוח? מתי אני מרגישה שאני צריכה להתנהג בצורה מסוימת, גם אם זה לא טבעי לי? מתי אני מרגישה שאני צריכה "ללכת על ביצים"?
למשל, במשפחה שלי, היה חוק לא כתוב שאסור להביע ביקורת על אף אחד מבני המשפחה, במיוחד לא על ההורים. ניסיתי פעם אחת בעדינות להעיר לאבא שלי על משהו, והתגובה שלו הייתה כל כך קשה שהבנתי – עברתי את הגבול הבלתי נראה הזה.
שימו לב לתגובות של בני המשפחה. האם יש תגובות קבועות למצבים מסוימים? האם יש נושאים שאף פעם לא מדברים עליהם? אלה רמזים לחוקים הלא כתובים.
הנה טיפ קטן: נסו לחשוב על המשפחה שלכם כמו על תרבות זרה. אילו מנהגים הייתם מציינים כחריגים אם הייתם צופים בהם מבחוץ?
הצעד השני: להבין את המקור
אחרי שזיהיתם כמה חוקים, נסו להבין מאיפה הם הגיעו. האם הם נוצרו מתוך טראומה משפחתית בעבר? האם הם נועדו להגן על מישהו? האם הם פשוט מסורת ישנה שאף אחד לא טרח לשאול עליה?
לפעמים, המקור לחוק הוא לגמרי לא הגיוני. קראתי פעם מחקר על דינמיקה משפחתית (אני מצטערת, לא זוכרת את המקור המדויק), שהראה איך לפעמים חוקים נוצרים מתוך אירוע בודד, כמו תגובה רגעית של אחד ההורים, ומשם הם מתקבעים כחלק מהדינמיקה המשפחתית. זה מדהים איך משהו קטן יכול לעצב את כל המשפחה.
הבנה של המקור יכולה לעזור לכם לפתח אמפתיה כלפי בני המשפחה שלכם, גם אם אתם לא מסכימים עם החוקים עצמם. זה לא אומר שאתם צריכים לקבל את החוקים, אבל זה יכול להקל עליכם להתמודד איתם.
הצעד השלישי: לדבר על זה – בעדינות ובזהירות
אוקיי, זה החלק הכי מפחיד. לדבר על החוקים הלא כתובים זה כמו לפתוח תיבת פנדורה. אתם לא יודעים מה יצא ממנה.
אבל זה גם הכרחי. אם אתם רוצים לשנות את הדינמיקה המשפחתית, אתם חייבים להתחיל לדבר על זה.
אבל איך עושים את זה נכון?
- בחרו את הזמן והמקום הנכונים: אל תעלו את הנושא באמצע ארוחת ערב חגיגית. בחרו זמן שבו אתם יכולים לדבר בנחת, בלי הפרעות.
- התחילו בעדינות: אל תאשימו או תבקרו. התחילו בלשתף את התחושות שלכם. למשל, אתם יכולים להגיד: "אני מרגיש קצת לא בנוח כשאנחנו..." או "אני תוהה למה אנחנו תמיד...".
- הקשיבו: תנו לבני המשפחה שלכם להביע את הדעה שלהם, גם אם אתם לא מסכימים איתה. נסו להבין את נקודת המבט שלהם.
- היו מוכנים להתפשר: שינוי לא קורה בן לילה. תהיו מוכנים להתפשר ולמצוא פתרונות שמתאימים לכולם.
אני יודעת, קל להגיד. אבל אני מבטיחה לכם, גם ניסיון קטן יכול לעשות הבדל גדול.
מתי זה לא יעבוד?
בואו נהיה כנים, לא כל משפחה פתוחה לשינוי. לפעמים, אתם תתקלו בהתנגדות עזה, ואולי תצטרכו להשלים עם העובדה שחלק מהחוקים פשוט יישארו.
הדבר הכי חשוב הוא לדאוג לעצמכם. אם אתם מרגישים שהחוקים הלא כתובים פוגעים בכם, אולי תצטרכו ליצור מרחק מסוים מהמשפחה שלכם, לפחות זמנית.
זה לא קל, אבל זה הכרחי לשמירה על הבריאות הנפשית שלכם.
לסיום, שאלה למחשבה:
אילו חוקים לא כתובים הייתם רוצים לשנות במשפחה שלכם? ומה הצעד הראשון שאתם יכולים לעשות כדי להתחיל את השינוי הזה?
אני באמת סקרנית לשמוע את המחשבות שלכם. בואו נדבר על זה.