היי, נעמה כאן. יש לי וידוי: שנים פחדתי לבקש עזרה. זה הרגיש כמו כישלון, כמו להודות שאני לא מספיק טובה. מגוחך, נכון? אבל ככה הרגשתי.
פעם, ניסיתי להרים ארון ענק לבד. כן, אני יודעת, אידיוטי. התוצאה? גב תפוס, ארון שבור, ואגו מצומק. זה היה יכול להימנע אם רק הייתי מבקשת עזרה.
אז מה השתנה? הבנתי משהו פשוט אבל עמוק: לבקש עזרה זה לא חולשה, זו עוצמה. זו היכולת להכיר במגבלות שלך ולבחור לא לעצור שם. זה, במילים אחרות, אומץ.
במאמר הזה, אני רוצה לשתף אתכם במסע האישי שלי, בשילוב עם כלים פרקטיים ותובנות מפתיעות, שיעזרו גם לכם למצוא את האומץ לבקש עזרה. אנחנו הולכים לצלול עמוק יותר מהטיפים הסטנדרטיים – נבין למה זה כל כך קשה לנו, ואיך אפשר לשנות את זה מבפנים.
למה כל כך קשה לנו לבקש עזרה?
תחשבו על זה רגע. מתי בפעם האחרונה ביקשתם עזרה? ואיך הרגשתם?
אני חושבת שהקושי הזה טמון בכמה מקומות:
- הפחד משיפוטיות: מה יחשבו עלי? שאני לא מספיק חכמה, מוכשרת, חזקה?
- האמונה שאנחנו צריכים לעשות הכל לבד: כאילו לבקש עזרה זה לרמות, או לא להרוויח את ההצלחה שלנו ביושר.
- הפחד להיות מעמסה: לא רוצים להפריע לאחרים, לתפוס להם את הזמן, להיות חייבים להם משהו.
אבל הנה משהו מפתיע: מחקרים מראים שאנשים אוהבים לעזור. זה נותן להם תחושת ערך, משפר את מצב הרוח, ומחזק את הקשרים החברתיים. (מקור: מחקרים בפסיכולוגיה חברתית על התנהגות פרו-חברתית)
האומץ לבקש עזרה: זה לא רק בשבילך
אוקיי, אז הבנו שזה קשה, אבל למה זה חשוב? למה באמת כדאי להתאמץ?
תחשבו על זה ככה: כשאתם מבקשים עזרה, אתם לא רק מקבלים תמיכה, אתם גם מאפשרים לאחרים לתת. אתם נותנים להם את ההזדמנות להרגיש טוב, להרגיש משמעותיים.
אז לבקש עזרה זה לא אגואיסטי, זה נדיב.
אני יודעת, זה קלישאתי, אבל זה נכון: צוות זה חזק יותר מיחיד. וזה לא רק בעבודה. זה גם בחיים. אם אנחנו רוצים ליצור קהילה תומכת, יחסים עמוקים, וחיים מלאים יותר, אנחנו חייבים ללמוד לבקש עזרה, ולתת עזרה.
איך עושים את זה נכון? טכניקות, טיפים ומחשבות טורדות
אז איך בפועל הופכים את הפחד לאומץ? הנה כמה תובנות, מניסיון אישי וממקורות מפתיעים:
- התחילו בקטן: אל תתחילו עם הבקשות הכי גדולות ומפחידות. תתחילו עם בקשות קטנות, מחברים קרובים, באזורים שבהם אתם מרגישים בטוחים. למשל, לבקש מחברה להסתכל על טיוטה של מייל חשוב. או לבקש מהשותף שלכם לעזור עם הכלים.
- היו ספציפיים: אל תגידו "אני צריך עזרה". תגידו "אני צריך עזרה עם X, ויש לי בעיה ב-Y". ככל שתהיו יותר ספציפיים, ככה יהיה יותר קל לאחרים לעזור לכם, וככה הסיכוי שהם יסכימו לעזור יעלה.
- הציעו תמורה: לא תמיד אפשר לתת משהו ישיר בתמורה, אבל תמיד אפשר להציע משהו. אולי אתם יכולים לעזור לאותו אדם במשהו אחר בעתיד. אולי אתם יכולים לתת לו מחמאה כנה. אולי אתם יכולים פשוט להביע את ההערכה שלכם.
- הכינו את עצמכם לתשובה שלילית: לא כולם תמיד יוכלו לעזור לכם. זה בסדר. אל תיקחו את זה אישית. פשוט תמשיכו הלאה.
- שחררו את הפרפקציוניזם: זה אולי הטיפ הכי חשוב. תפסיקו לחשוב שאתם צריכים לעשות הכל מושלם לבד. זה לא אפשרי. זה לא ריאלי. וזה לא מהנה.
הפרפקציוניזם הוא האויב של האומץ.
הפתעה! מחקר מפתיע על עכברים מלמד אותנו משהו חשוב
קראתי לאחרונה מחקר על עכברים (אני יודעת, זה נשמע מוזר). החוקרים גילו שעכברים שגדלו בסביבה תומכת, עם עכברים אחרים שעזרו להם, היו יותר עמידים ללחץ. הם היו פחות חרדים, יותר בטוחים בעצמם, ויותר מסוגלים להתמודד עם אתגרים. (מקור: מאמרים בכתבי עת בתחום הנוירוביולוגיה העוסקים בהשפעות חברתיות על חוסן מנטלי)
מה זה אומר עלינו? זה אומר שאנחנו לא אמורים לעשות את זה לבד. אנחנו צריכים אחד את השני. אנחנו צריכים את התמיכה, את העזרה, את האהבה.
מחשבה אחרונה (וטורדת)
אני עדיין עובדת על זה. עדיין קשה לי לפעמים לבקש עזרה. אבל אני משתפרת. ואני מאמינה שגם אתם יכולים.
אבל רגע, מה קורה אם ביקשתי עזרה וקיבלתי ביקורת במקום? זאת שאלה לפעם אחרת.
אז, מה אתם חושבים? האם אתם מוכנים לקחת צעד קטן לעבר האומץ לבקש עזרה? אני אשמח לשמוע את המחשבות שלכם בתגובות.
