האמת? תמיד פחדתי קצת מהמושג "יחד". גדלתי עם האמונה החזקה שאני צריכה להיות עצמאית, חזקה, "לבד הכי טוב". חשבתי שיחד זה לוותר על מי שאני, להיטמע בתוך משהו אחר. זה בטח נשמע לכן מוכר, נכון?
ואז, לפני כמה שנים, נפלתי. נפילה רצינית. לא פיזית, אבל רגשית. הייתי בטוחה שאני יודעת הכל, שאני יכולה הכל לבד. ואז גיליתי שלא. פשוט קרסתי.
בדיוק שם, בתוך השבר הזה, גיליתי משהו מפתיע: דווקא מתוך היחד, מתוך הקשר עם אנשים אחרים, מצאתי את עצמי מחדש. לא ויתרתי על עצמי, אלא גיליתי חלקים חדשים שלא ידעתי שקיימים בי.
הבטחה שלי אליכן: אני לא הולכת לתת לכן פה הרצאה על כמה חשוב להיות חלק ממשהו. אני רוצה לחלוק איתכן את המסע האישי שלי, את הטעויות שעשיתי בדרך, ואת הכלים שמצאתי כדי ליצור מרחב לעצמי גם בתוך היחד הזה. תצאו מכאן עם הבנה חדשה לגמרי של מה זה אומר להיות חלק ממשהו גדול יותר, ואיך לשמור על הייחודיות שלכן תוך כדי. זה אפשרי, אני מבטיחה.
הטעות שכולנו עושות
אני חושבת שהטעות הכי גדולה שלנו היא לחשוב ש"יחד" זה אומר אחידות. שאם אנחנו חלק מקבוצה, משפחה, זוגיות – אנחנו צריכות להיות אותו דבר. ואז, כמובן, אנחנו מתאכזבות. כי זה פשוט לא עובד ככה.
אני זוכרת תקופה שהייתי משווה את עצמי כל הזמן לחברות שלי. איך הן מצליחות בכל כך הרבה דברים, איך הן תמיד מאושרות (לפחות באינסטגרם). הרגשתי שאני לא מספיק טובה, לא מספיק יפה, לא מספיק... הכל. וזה היה משתק.
לקח לי זמן להבין שכל אחת מאיתנו היא עולם ומלואו, שיש לנו חוזקות וחולשות שונות, רצונות וחלומות אחרים. וזה בסדר! להיפך, זה מה שמייחד אותנו.
הנה משהו שאולי יעזור לכן, לקוח ממחקר של ד"ר ברנה בראון (Brene Brown) על פגיעות ואותנטיות: "השייכות האמיתית מתרחשת רק כאשר אנו מציגים את עצמנו האמיתיים, עם כל הפגמים והחולשות שלנו." זה רגע של תובנה. אנחנו לא צריכות להיות מושלמות כדי להשתייך. אנחנו צריכות להיות עצמנו.
אבל איך עושים את זה בפועל? איך יוצרים מרחב לעצמנו בתוך היחד הזה, בלי לוותר על מי שאנחנו?
איך יוצרים מרחב לנשימה? (טיפים פרקטיים!)
אוקיי, אז הנה כמה דברים שעזרו לי, ואני מקווה שיעזרו גם לכן:
- הקשיבי לקול הפנימי שלך: זה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. עצרי רגע ותשאלי את עצמך: מה אני באמת רוצה? מה חשוב לי? מה עושה לי טוב? זה בסדר אם התשובות ישתנו עם הזמן. אנחנו משתנות, הרצונות שלנו משתנים. העיקר שנמשיך להקשיב לעצמנו.
- תציבי גבולות: זה אולי הדבר הכי קשה, אבל גם הכי חשוב. תלמדי להגיד "לא". תלמדי להגיד "אני צריכה זמן לעצמי". זה לא אומר שאת לא אוהבת או לא אכפת לך. זה אומר שאת מעריכה את עצמך. תזכרי את זה.
- תמצאי את ה"מקום" שלך: זה יכול להיות חדר בבית, פינה בטבע, סטודיו לציור, או כל מקום אחר שבו את מרגישה בנוח ובטוחה. מקום שבו את יכולה להיות את עצמך בלי מסכות.
- תעשי דברים שמשמחים אותך: זה יכול להיות כל דבר – לרקוד, לשיר, לצייר, לכתוב, לבשל, לטייל. העיקר שזה משהו שממלא אותך באנרגיה חיובית. משהו שאת עושה בשבילך, לא בשביל אף אחד אחר.
- תמצאי את השבט שלך: אנשים שמבינים אותך, תומכים בך, ומקבלים אותך כמו שאת. זה יכול להיות משפחה, חברים, קולגות, או קבוצה של אנשים שחולקים את אותם תחומי עניין. מצאתי גם השראה מדהימה במקומות לא צפויים – כמו בספר "Daring Greatly" של ברנה בראון, שמדבר על החשיבות של פגיעות אותנטית כדי ליצור קשרים אמיתיים. זה משנה חיים, אני מבטיחה.
אני יודעת, זה לא תמיד קל ליישם את הדברים האלה. לפעמים החיים פשוט משתלטים עלינו, ואנחנו שוכחות את עצמנו בתוך כל הבלאגן. זה בסדר. זה קורה. פשוט תנסי לחזור לזה כמה שיותר מהר. אל תוותרי על עצמך.
למה זה בכלל חשוב?
למה כל זה בכלל חשוב? למה אנחנו צריכות להשקיע כל כך הרבה אנרגיה ביצירת מרחב לעצמנו בתוך היחד הזה?
התשובה היא פשוטה: כי אם אנחנו לא דואגות לעצמנו, אנחנו לא יכולות לדאוג לאחרים. אם אנחנו לא ממלאות את עצמנו באנרגיה חיובית, אנחנו לא יכולות להעניק לאחרים. אם אנחנו לא אוהבות את עצמנו, אנחנו לא יכולות לאהוב אחרים באמת.
וזה לא רק בשבילנו. זה גם בשביל האנשים שאנחנו אוהבות. כשאנחנו מאושרות ובריאות, אנחנו יכולות להיות בנות זוג, אמהות, חברות טובות יותר. אנחנו יכולות לתת יותר, לאהוב יותר, להיות נוכחות יותר.
חשבתן פעם כמה כוח יש לנו כנשים? אנחנו יכולות לשנות את העולם. אבל כדי לעשות את זה, אנחנו צריכות קודם כל לדאוג לעצמנו. אנחנו צריכות ליצור מרחב לעצמנו, מרחב לנשימה, מרחב להיות מי שאנחנו באמת.
אז קחו רגע לעצמכן היום. תנשמו עמוק. תזכרו מי אתן. ותבטיחו לעצמכן שתמיד תדאגו למרחב הקטן הזה, האישי הזה, בתוך כל היחד הגדול הזה.
אגב, גיליתי משהו ממש מעניין דרך פודקאסט על מיינדפולנס של ד"ר טרה בראך (Tara Brach): אפילו דקה אחת של מדיטציה ביום יכולה לעשות הבדל עצום. אז אל תזלזלו בכוח של רגע לעצמכן.
איזה חלק מהמסע הזה הכי מדבר אליכן עכשיו? אשמח לשמוע מה אתן חושבות, ואיך אתן יוצרות את המרחב שלכן בתוך היחד.
