אוי, נושא רגיש. דעות על גידול ילדים. זה כמו מוקש. את הולכת על קצות האצבעות, מנסה לא לפגוע באף אחד, ובום! מישהו חייב להעיר משהו. את מכירה את זה, נכון?
לי קוראים נעמה, ואני אמא לשניים משגעים (במלוא מובן המילה "משגעים"). חשבתי שאני יודעת משהו לפני שהפכתי לאמא. הו, כמה טעיתי.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שמישהי העירה לי על איך שאני מחתלת את התינוק שלי. הרגשתי כאילו נתנו לי סטירה. אני? אני לא יודעת לחתל? אבל זה הילד שלי!
ואז הבנתי משהו. לכל אחד יש דעה. זה לא אומר שהיא נכונה, או שהיא מתאימה לי. זה פשוט... דעה.
אז איך מתמודדים עם זה? בואו נדבר על זה, בלי שיפוטיות ובלי להרגיש אשמה. כי כולנו עושות את הכי טוב שאנחנו יכולות, נכון?
הבעיה האמיתית היא לא הדעות, אלא האיך.
הרבה פעמים, הביקורת מגיעה מאנשים שאוהבים אותנו ודואגים לנו. אבל הדרך שהם בוחרים להביע את הדאגה שלהם היא... לא תמיד מוצלחת.
אני זוכרת שקראתי פעם מחקר (אני מצטטת מתוך הזיכרון, אז אל תתפסו אותי על המילה) שדיבר על כך שביקורת, במיוחד מול אנשים אחרים, גורמת לתגובה של "fight or flight". במילים אחרות, אנחנו אוטומטית נכנסים למגננה. לא משנה כמה הביקורת נכונה, אנחנו לא נקשיב לה. (Katz, I., Eilot, D., & Nevo, N. (2017). When emotions run high: Examining the effect of negative feedback on performance under stress. Learning and Individual Differences, 54, 1-10.)
אז מה עושים?
קודם כל - נושמים.
אני יודעת, קלישאתי. אבל זה עובד. כשמישהו אומר משהו שמקפיץ אותך, תנשמי עמוק. תזכרי שהתגובה הראשונית היא אוטומטית. קחי רגע להירגע לפני שאת מגיבה.
דבר שני - תשאלי שאלות.
במקום להגיב בהתגוננות, תשאלי מאיפה הביקורת מגיעה. "אני מבינה שאת מודאגת. מה גורם לך לחשוב ככה?" לפעמים, פשוט לשמוע את הסיבה מאחורי הביקורת יכולה לעזור לך להבין אותה יותר טוב, או לפחות לקבל אותה יותר בקלות.
דבר שלישי - תזכרי את המטרה שלך.
מה את מנסה להשיג בגידול הילדים שלך? מה הערכים שחשובים לך? אם את יודעת מה חשוב לך, יותר קל לך להתעלם מדעות שלא מתאימות לערכים שלך.
אני למשל, מאוד חשוב לי לתת לילדים שלי עצמאות. אז אם מישהו אומר לי שאני צריכה להיות יותר שתלטנית, אני יודעת שזה לא מתאים לי. זו הבחירה שלי.
דבר רביעי - תקשיבי לאינטואיציה שלך.
זו אולי התובנה הכי חשובה שלי. בסופו של דבר, את מכירה את הילד שלך הכי טוב. את יודעת מה הוא צריך. את יודעת מה עובד בשבילו. תסמכי על עצמך.
אני זוכרת שפעם התייעצתי עם יועצת שינה (כן, גם אני נפלתי בפח הזה). היא אמרה לי שאני חייבת לתת לתינוק שלי לבכות עד שהוא נרדם. משהו בבטן שלי אמר לי שזה לא נכון. לא הקשבתי לה. הקשבתי ללב שלי.
וזה הוביל אותי לחקור קצת יותר לעומק את נושא ההתקשרות. קראתי את הספר המעולה של ד"ר גורדון ניופלד, "אל תחמיצו את ילדיכם" (Hold On to Your Kids: Why Parents Need to Matter More Than Peers by Gordon Neufeld and Gabor Maté), והבנתי שגישה שמבוססת על קשר רגשי חזק היא הרבה יותר מתאימה לי ולמשפחה שלי.
זה לא אומר שיועצת השינה טעתה. זה פשוט אומר שהיא לא התאימה לי.
ועוד משהו קטן - תבחרי את הקרבות שלך.
לא כל דעה שווה תגובה. לפעמים, עדיף פשוט לחייך ולנופף לשלום.
זה קשה, אני יודעת. אבל לפעמים, זה הכי טוב.
אני זוכרת שפעם הייתי בוויכוח אינסופי עם אמא שלי על כמה סוכר מותר לתת לילדים. אחרי שעה של ויכוחים, הבנתי שזה פשוט לא שווה את זה. אמרתי לה, "אמא, אני מעריכה את הדאגה שלך, אבל אני אחליט בעצמי מה טוב לילדים שלי." וזהו. סוף הסיפור.
אז מה הנקודה שלי?
הנקודה היא שדעות שונות על גידול ילדים הן בלתי נמנעות. אבל את לא חייבת לתת להן להשתלט על החיים שלך. את יכולה לבחור איך להגיב אליהן. את יכולה לבחור במה להאמין. את יכולה לבחור להיות האמא שאת רוצה להיות.
והכי חשוב - תזכרי שאת לא לבד. כולנו עוברות את זה. כולנו מנסות לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולות. וזה מספיק טוב.
אז... מה הדעה הכי מוזרה או מעצבנת שקיבלת על גידול ילדים? אני סקרנית לשמוע! אולי נצחק על זה ביחד.
