האמת? תמיד חשבתי שאהבה צריכה להיות קלה. כאילו שני חלקים של פאזל שפשוט מתחברים, בלי מאמץ. כמה טעיתי.
זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי את אורי? אני, טיפוס ספונטני שאוהב לאלתר, מצאתי את עצמי מול בחור שמסודר כמו לוח זמנים של נאס"א. אני אוהבת צבעים, הוא אוהב ניטרלי. אני מדברת בקול רם, הוא מדבר בשקט. איך זה בכלל הסתדר? תהיתי לעצמי.
התחלנו לצאת, ואני מודה, בהתחלה זה היה קסום. כמו לראות את העולם דרך משקפיים אחרים. הוא לימד אותי לדייק, לתכנן, לחשוב לפני שאני קופצת. אני לימדתי אותו לצחוק יותר, להרפות, ולפעמים פשוט לזרום. אבל אז הגיעו החיכוכים.
ריבים על שטויות – האם להשאיר את הכלים בכיור או לשטוף מיד? האם לתכנן חופשה שנה מראש או להחליט ספונטנית? אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא על הכלים או החופשה, זה על משהו הרבה יותר עמוק. זה על הצרכים השונים שלנו, על הדרך השונה שלנו לראות את העולם. וזה היה מפחיד.
אפשר בכלל לאהוב מישהו שכל כך שונה ממך? שאלה שהדהדה לי בראש.
התחלתי לחקור. קראתי מחקרים על זוגיות, דיברתי עם חברות, אפילו התייעצתי עם פסיכולוגית (שמומלצת בחום, אגב, אבל זה כבר סיפור אחר). גיליתי שהרבה זוגות מצליחים דווקא בזכות הניגודים ביניהם. אבל זה לא קורה מעצמו. זה דורש עבודה.
לדוגמה, מחקר של הלן פישר, אנתרופולוגית ויועצת מדעית לאתר ההיכרויות Match.com, מצא שהרבה פעמים אנחנו נמשכים דווקא למי שמשלים אותנו, למי שיש לו תכונות שחסרות לנו. אבל המשיכה הזו יכולה להיות רק הצעד הראשון.
אחד הדברים שהכי עזרו לי היה להבין ש"השוני שלו" הוא לא בהכרח "טעות שלו". זה פשוט הוא. והניסיון לשנות אותו רק יגרום לשנינו לסבול.
הנה רגע של כנות: אני ניסיתי לשנות אותו. ניסיתי "לשחרר" אותו, לגרום לו להיות יותר ספונטני. וזה היה כישלון חרוץ. לא רק שהוא התנגד, גם אני הרגשתי שאני מכריחה אותו להיות משהו שהוא לא. וזה לא הוגן.
אז מה כן עושים? לומדים להתפשר. לא לוותר על עצמך, אבל כן להיות מוכן להתגמש. להבין שהדרך שלו היא לא פחות לגיטימית מהדרך שלך.
וכן, זה אומר ללמוד להעריך את הדברים שהוא מביא לקשר. את היציבות, את התכנון, את החשיבה המעמיקה.
משהו שממש עזר לי היה לדבר על הכל. לא לברוח מהקונפליקטים, אלא להתמודד איתם בצורה בונה. להקשיב באמת, לנסות להבין את נקודת המבט שלו, ולא רק לחכות לתורי לדבר.
אבל הכי חשוב, לא לשכוח למה התאהבנו מלכתחילה. לזכור את הקסם הראשוני, את התחושה הזו שהוא מביא משהו ייחודי לחיים שלי.
ואם להיות כנה, זה עדיין לא תמיד קל. יש ימים שאני מרגישה שאנחנו מדברים בשפות שונות. אבל אז אני מזכירה לעצמי – דווקא השוני הזה הוא מה שהופך את הקשר שלנו למעניין, למאתגר, ולמיוחד במינו.
אני לא יודעת מה יהיה בעתיד. אבל אני יודעת שאני מוכנה להשקיע, ללמוד, לגדול ביחד איתו. כי בסופו של דבר, אהבה זה לא למצוא מישהו מושלם, אלא למצוא מישהו שאתה מוכן להיות לא מושלם איתו.
אגב, גיליתי שאפשר ליהנות מחופשה ספונטנית, אבל גם לתכנן מראש לפחות חלק מהדברים. פשרה, כבר אמרתי?
ועכשיו תורי לשאול אותך – איך את מתמודדת עם שוני בזוגיות שלך? שתפי אותי, אולי גם אני אלמד משהו חדש!
