אוקיי, בואו נדבר על זה. באמת נדבר על זה. על הזוגיות הזאת, שבהתחלה נראתה כמו סרט הוליוודי, ואז... ובכן, ואז קרו דברים.
תמיד שמענו על "שלבי הזוגיות", נכון? ירח דבש, מאבקי כוח, התמסדות... תמיד הרגשתי שזה קצת כמו מתכון לעוגה: מוסיפים קמח, סוכר, ביצים, ויש עוגה. אבל זוגיות היא לא עוגה. היא יותר כמו... מערכת יחסים מורכבת עם יצור חי, נושם ומשתנה, שקוראים לו "האדם שאיתך".
הניצוץ הראשון: יותר מטריף, מטעה!
אני זוכרת את תחילת הקשר שלי ושל אסף. וואו. ניצוצות עפו באוויר. הרגשתי שאני מכירה אותו כל החיים. הוא היה מצחיק, חכם, מבין... הכל היה מושלם. או שבעצם, הכל היה מושלם מדי?
אני יודעת, קצת הורסת את הרומנטיקה, אבל תקשיבו לי: השלב הראשוני הזה, של ההתאהבות, הוא ממכר, אבל גם קצת מסוכן. זה קצת כמו להיות מסונוורים מאור חזק – את רואה רק מה שאת רוצה לראות, ואת כל השאר מצניעה. מחקרים מראים שהכימיה במוח בשלב ההתאהבות דומה מאוד לזו של התמכרות לסמים (Fisher, H. E., Aron, A., & Brown, L. L. (2005). Romantic love: an fMRI study of a neural mechanism for mate choice. The Journal of Comparative Neurology, 493(1), 58-62.). מפחיד, אבל מסביר הרבה, לא?
מה זה אומר לגבייך?
שלא צריך לפסול את האהבה הזו, אבל צריך להסתכל עליה גם בעיניים פקוחות. לשאול את עצמך: האם אני אוהבת את האדם הזה באמת, או רק את הפנטזיה שלי עליו?
הקרקע מתחילה לרעוד: כשהשטיח מורם
אחרי כמה חודשים, הכל מתחיל להשתנות. הפתאום הוא כבר לא כזה נחמד, הביקורת שלו מתחילה להרגיז, והדברים הקטנים שפעם הצחיקו אותך, עכשיו מוציאים אותך מדעתך. זה השלב שבו מתחילים לראות את השטיח המלוכלך, את הפירורים שמתחת לספה, את הוילונות שלא כיבסנו כבר חודשים.
אני זוכרת שהייתי מתעצבנת על אסף שהוא משאיר גרביים על הרצפה. גרביים! זה נשמע כל כך מטופש, אבל זה סימל הרבה יותר מזה. זה סימל את העובדה שאני מרגישה שאני היחידה שדואגת לבית, שאני היחידה שמשקיעה בקשר, שאני היחידה... עצרו!
הבנתי שהגרביים הם רק סימפטום. הבעיה האמיתית הייתה שאני לא תקשרתי את הצרכים שלי בצורה ברורה. ציפיתי שהוא יקרא את המחשבות שלי. טעות קלאסית.
למה זה קורה לנו?
כי אנחנו מפחדות. מפחדות לבקש, מפחדות להיות פגיעות, מפחדות שהצד השני לא יענה לנו. אבל האמת היא שאם לא נתקשר את הצרכים שלנו, הם לעולם לא ייענו.
האתגר האמיתי: לצמוח ביחד, לא להיפרד
השלב הבא הוא השלב הכי חשוב: האם אנחנו בוחרים לצמוח ביחד, או לצמוח בנפרד? האם אנחנו בוחרים להילחם אחד בשני, או להילחם אחד בשביל השני?
זה שלב שמצריך עבודה קשה. צריך ללמוד לתקשר בצורה בריאה, ללמוד להקשיב, ללמוד לוותר, ללמוד לבחור אחד בשני כל יום מחדש. אני ואסף התחלנו ללכת לטיפול זוגי. אני יודעת, זה נשמע קצת דרמטי, אבל זה הציל אותנו. זה נתן לנו כלים לתקשר בצורה טובה יותר, להבין אחד את השני יותר, ובעיקר – לזכור למה התאהבנו מלכתחילה.
אבל הנה טוויסט בעלילה: גם אחרי עבודה קשה, גם אחרי טיפול, גם אחרי שנים ביחד – אין שום הבטחה שהקשר יימשך לנצח. וזה בסדר.
מותר להיפרד?
חד משמעית כן. אם את מרגישה שאת לא צומחת, שאת לא מאושרת, שאת לא יכולה להיות הגרסה הכי טובה שלך – מותר לך לבחור בעצמך. זה לא כישלון. זה ניצחון. זה אומר שהיית מספיק אמיצה כדי להודות שזה לא עובד, ולבחור בחיים שמגיעים לך.
הסופרת גלן דונן מלון כתבה פעם: "במערכות יחסים, הגישה היא לא "עד המוות יפריד בינינו", אלא "עד שהצמיחה שלנו תפריד בינינו" (Glennon Doyle Melton). זה משפט שמלווה אותי הרבה זמן.
השיעור הכי חשוב שלמדתי: על עצמי
בסופו של דבר, המסע הזה של זוגיות הוא לא רק על למצוא את האדם הנכון, אלא על להפוך להיות האדם הנכון. זה על ללמוד לאהוב את עצמך, לקבל את עצמך, ולסלוח לעצמך.
למדתי שאני לא מושלמת, שאני עושה טעויות, שאני לפעמים קצת נודניקית. אבל למדתי גם שאני חזקה, שאני אמיצה, שאני מסוגלת לאהוב בעוצמה. וזה הכי חשוב.
ואת יודעת מה? אסף עדיין משאיר גרביים על הרצפה. אבל עכשיו אני פשוט צוחקת. כי הבנתי שגרביים זה לא הדבר הכי חשוב בעולם. האהבה שלנו – היא כן.
אז מה את חושבת? האם את מסכימה עם התובנות האלה? מה היה השלב הכי מאתגר בזוגיות שלך, ואיך התמודדת איתו? ספרי לי בתגובות, אני ממש רוצה לשמוע.
