אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. הייתי אמורה להיות בפגישה חשובה, אבל מצאתי את עצמי גוללת באינסטגרם, מוחקת התראות בפייסבוק ועונה להודעות בוואטסאפ. פתאום הבנתי – אני בכלל לא כאן. הראש שלי במקום אחר. קרה לכם פעם?
היום, בעידן שבו הכל מתחרה על תשומת הלב שלנו, קל להיסחף. אנחנו מופצצים במידע, בהודעות, בהתראות, ומרגישים שאנחנו חייבים להגיב לכל דבר עכשיו. אבל האם זה באמת מה שאנחנו רוצים? האם זה משרת אותנו?
אני רוצה להבטיח לך משהו: את לא לבד. וגם – אפשר אחרת. ביחד נחקור איך אפשר להחזיר את השליטה, למצוא את הנוכחות האבודה שלנו ולחיות חיים מלאים יותר, מחוברים יותר – לעצמנו ולאחרים. מה את אומרת, יוצאות למסע?
אבל רגע, מה זה בכלל "נוכחות"? ולמה זה כל כך חשוב?
תחשבי על זה ככה: כשאת באמת נוכחת, את חווה את הרגע במלואו. את מרגישה את הטעם של הקפה, את שומעת את צחוק הילדים, את רואה את היופי שבשקיעה. את חיה.
לעומת זאת, כשאת מוסחת, את כמו נוסעת אוטומטית. את עוברת דרך החיים, אבל לא באמת חווה אותם. וזה, חברות, פספוס ענק.
"קשב מתמשך חלקי" – זה המונח שפרופסור לינדה סטון טבעה כדי לתאר את המצב הזה. אנחנו קופצים ממשימה למשימה, מהתראה להתראה, בלי באמת להתרכז בשום דבר. והתוצאה? אנחנו עייפים יותר, חרדים יותר, ופחות יעילים. (מקור: Linda Stone, "Continuous Partial Attention").
אבל מה אם אפשר אחרת?
אני יודעת, זה נשמע אולי קצת מופרך. הרי אנחנו חיים בעידן דיגיטלי, אנחנו חייבים להיות מחוברים. אבל האמת היא שאפשר למצוא איזון. אפשר להשתמש בטכנולוגיה לטובתנו, ולא להיפך.
אני רוצה לשתף אתכם בטכניקה קטנה שלמדתי מפסיכולוג בשם ד"ר דניאל זיגל. הוא קורא לזה "גלגל המודעות". זה תרגיל פשוט שעוזר לנו להחזיר את תשומת הלב לגוף ולנשימה שלנו. (מקור: Daniel Siegel, "Mindsight").
פשוט עצמו עיניים, שימו לב לתחושות בגוף שלכם, לנשימה, למחשבות שעוברות בראש. אל תשפטו אותן, פשוט תשימו לב. עשו את זה כמה דקות ביום, ותראו איך לאט לאט אתם הופכים להיות יותר נוכחים.
אני חייבת להודות, בהתחלה הייתי סקפטית. חשבתי שזה בזבוז זמן. אבל אחרי כמה ימים התחלתי להרגיש שינוי. הייתי יותר רגועה, יותר ממוקדת, ויותר מחוברת לעצמי.
אני זוכרת שיחה שהייתה לי פעם עם חברה טובה, שהיא יועצת ארגונית. היא סיפרה לי על מחקר שנעשה בחברת גוגל, שמצא שתרגול מיינדפולנס משפר את הריכוז, את היצירתיות ואת שיתוף הפעולה בין העובדים. זה גרם לי לחשוב – אם זה עובד בגוגל, אולי זה יעבוד גם בשבילי?
אבל כאן חשוב להיות כנים - מיינדפולנס הוא לא תרופת קסם. יש ימים שזה פשוט לא עובד. הראש שלי טרוד, אני לא מצליחה להתרכז, ואני מרגישה שאני רק מבזבזת זמן. וזה בסדר! זה חלק מהתהליך.
הנקודה היא לא להיות מושלם, אלא להיות מודע.
אני מאמינה שהנוכחות שלנו היא מתנה. מתנה לעצמנו, ולסובבים אותנו. כשאנחנו נוכחים, אנחנו יכולים להיות שם באמת בשביל האנשים שאנחנו אוהבים. אנחנו יכולים לתת להם את מלוא תשומת הלב שלנו, להקשיב להם בלי שיפוט, ולהיות איתם ברגע הזה.
אבל לפעמים זה כל כך קשה. אנחנו מרגישים אשמים אם אנחנו לא עונים מיד להודעות, או אם אנחנו לא מעודכנים בכל מה שקורה ברשתות החברתיות.
אני רוצה להגיד לכם משהו – זה בסדר לקחת הפסקה. זה בסדר לכבות את הטלפון. זה בסדר להגיד "לא". אתם לא חייבים להיות זמינים 24/7.
הערך שלכם לא נמדד בכמות ההתראות שקיבלתם.
אז איך מתחילים? איך מוצאים את הנוכחות האבודה שלנו?
הנה כמה טיפים קטנים, שאני מנסה ליישם בחיים שלי:
- הגדירו זמנים מוגדרים לשימוש בטלפון. למשל, חצי שעה בבוקר, חצי שעה בערב. בשאר הזמן, תכבו את ההתראות, או אפילו תשימו את הטלפון בחדר אחר.
- תמצאו פעילות שאתם אוהבים, שעוזרת לכם להיות נוכחים. זה יכול להיות ציור, ריקוד, טיול בטבע, או סתם לשבת בשקט עם כוס תה.
- תתרגלו מיינדפולנס. אפילו כמה דקות ביום יכולות לעשות שינוי גדול.
- תחיו את החיים שלכם. תפגשו חברים, תצאו לדייטים, תעשו דברים שגורמים לכם שמחה.
אני יודעת שזה לא קל. אבל אני מאמינה שאפשר. ביחד, צעד אחר צעד, אנחנו יכולים למצוא את הנוכחות האבודה שלנו, ולחיות חיים מלאים יותר, מחוברים יותר – לעצמנו ולאחרים.
אני חושבת על זה הרבה – האם אנחנו באמת צריכים כל כך הרבה מידע? האם אנחנו באמת צריכים להיות מחוברים כל הזמן? אולי אנחנו צריכים קצת יותר שקט, קצת יותר זמן לעצמנו, קצת יותר נוכחות.
מה את חושבת? איך את מוצאת את הנוכחות שלך בעידן ההסחות? שתפי אותי בתגובות! אשמח לשמוע.
