האמת? היו לילות שהייתי נכנסת למיטה כועסת, פשוט כועסת. מרגישה כמו בלון נפוח שכל מילה לא נכונה יכולה לפוצץ אותו. ואז הייתי שוכבת שם, ערה, מנתחת את הריב שוב ושוב, מרגישה איך הוא מכרסם לי בנשמה. מכירות את זה?
פעם חשבתי ש"אל תלכו לישון כועסים" זה סתם קלישאה. איזה מין דבר זה? איך אפשר פשוט לכבות את הכעס כמו איזה כפתור? אבל עם הזמן, הבנתי שזה לא עניין של כיבוי, אלא של חיבור.
אז מה למדתי? איך עושים את זה נכון? בואו נדבר על זה, בלי דרמות מיותרות, כאילו אנחנו יושבות לקפה.
למה בעצם אנחנו רבות דווקא בלילה?
תחשבו על זה רגע. אנחנו עייפות, רעבות, אחרי יום שלם של לחצים. קל מאוד להתפוצץ על הדבר הכי קטן. זה כמו התיאוריה של הפסיכולוג דניאל כהנמן על "דלדול האגו" – ככל שהיום מתקדם, כוחות הרצון שלנו נחלשים, ואנחנו פחות מסוגלות לווסת את הרגשות שלנו. (כהנמן, ד., "לחשוב מהר לאט").
הריב עצמו הוא לא הבעיה, אלא העיתוי.
אוקיי, אז מה עושים? לא לדבר בכלל?
ממש לא. ההימנעות רק תגרום לכעס לתסוס ולצוף שוב למחרת, גרוע יותר. אבל חשוב לבחור את הקרבות שלנו. האם זה משהו שחייבים לפתור עכשיו, או שאפשר לדחות למחר בבוקר, אחרי שנת לילה טובה?
לפעמים, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה להגיד משהו כמו: "אני ממש עייפה עכשיו, אבל חשוב לי לדבר על זה. אפשר לדבר על זה מחר בבוקר?"
וזה בסדר גמור! לתת לעצמנו (ולצד השני) פסק זמן.
הטריק הוא לא "לנצח" בוויכוח, אלא להתחבר מחדש
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי הוא שהמטרה היא לא להוכיח שאני צודקת, אלא להבין את הצד השני. וזה קשה, אני יודעת. כשאת רותחת מבפנים, הדבר האחרון שאת רוצה לעשות זה להקשיב.
אבל תנסי. פשוט תקשיבי. תנסי לשמוע מה באמת מפריע לו. מה הוא מרגיש.
פעם, רבתי עם בן זוגי על משהו שנראה לי מטופש לחלוטין. הייתי בטוחה שאני צודקת. אבל כשהקשבתי לו באמת, הבנתי שהוא הרגיש לא מוערך. וזה שינה הכל.
איך להקשיב באמת?
- תני את מלוא תשומת הלב: בלי טלפונים, בלי טלוויזיה. רק אתם.
- שאלי שאלות פתוחות: במקום "למה עשית את זה?", נסי "מה גרם לך להרגיש ככה?".
- שקפי את מה ששמעת: "אז אם הבנתי נכון, את מרגישה ש...". זה מראה שאת מקשיבה וגם עוזר לוודא שהבנת נכון.
אבל מה עושים אם גם אחרי ההקשבה, את עדיין כועסת?
התרגיל הקטן שעושה שינוי גדול: "אני מרגישה..."
במקום להאשים ("אתה תמיד עושה...") או לתקוף ("אתה אף פעם לא..."), נסי לדבר על הרגשות שלך.
תגידי: "אני מרגישה פגועה כש...", "אני מרגישה לא מוערכת כש...".
זה נקרא "תקשורת לא אלימה" (NVC), וזה כלי מדהים. (Rosenberg, M. B. (2015). Nonviolent communication: A language of life).
זה לא קסם, זה לא תמיד עובד, אבל זה בהחלט עוזר לרכך את הטונים ולהפוך את הדיון לפרודוקטיבי יותר.
ויש גם את האופציה הנוספת - פשוט להתחבק
לפעמים, כל מה שצריך זה מגע. חיבוק, ליטוף, יד על הכתף. מגע פיזי משחרר אוקסיטוצין, הורמון שאחראי על תחושת חיבור ורוגע.
אל תזלזלו בכוח של חיבוק!
אז מה למדנו?
- הלילה הוא זמן רגיש, וקל יותר להתפוצץ.
לא חייבים לפתור הכל עכשיו*.
- המטרה היא לא לנצח, אלא להתחבר.
- להקשיב באמת, לשאול שאלות, לשקף את מה ששמענו.
- לדבר על הרגשות שלנו, בלי להאשים או לתקוף.
- ואל תשכחו את החיבוק!
אבל הכי חשוב – תזכרו שאתם צוות. אתם באותה סירה. וגם אם יש סערה, אתם יכולים לעבור אותה ביחד.
עכשיו, אני רוצה לשאול אותך – מה הטיפ שלך ליישוב לפני השינה? מה עובד בשבילך? שתפי אותי, אני תמיד שמחה ללמוד דברים חדשים!
