אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבת שלי שאלה אותי "אמא, איך תינוקות באים לעולם?". קפאתי. לא ידעתי מה להגיד. לא בגלל שלא ידעתי את העובדות, אלא בגלל הפחד. הפחד מלפגוע בתמימות שלה, הפחד שלא אסביר נכון, הפחד שהיא תחשוב שאני משקרת לה.
אבל אז הבנתי משהו: הפחד שלנו, ההורים, הוא לעיתים קרובות המחסום העיקרי שלנו. אנחנו כל כך עסוקים בלנסות להגן על הילדים שלנו, שלפעמים אנחנו שוכחים שהם חזקים וחכמים יותר ממה שאנחנו חושבים.
המאמר הזה לא יספק לכם תשובות קלות או עצות קסם. הוא כן יעזור לכם להסתכל על האתגרים ההוריים שלכם מזווית קצת אחרת, ולשאול את עצמכם שאלות קשות, אבל חשובות. מוכנים לזה?
הכסף, האושר והאמת המרה
אני יודעת, זה נושא רגיש. אבל כמה פעמים שמעתם הורים אומרים לילדים שלהם "תלמדו טוב כדי שתהיה לכם עבודה טובה וכסף"? אני שמעתי את זה יותר מדי פעמים.
אבל מה אם כסף הוא לא הכל? מה אם העבודה ה"טובה" הזו לא תביא אושר? מחקרים רבים מראים קשר חלש, אם בכלל, בין כסף לאושר (למשל, מחקר של אוניברסיטת פרינסטון שפורסם ב-PNAS). אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לרדוף אחרי משהו שאולי לא יספק אותם, ומתעלמים מהחשיבות של תשוקה, משמעות ויצירתיות.
אני מודה, זה מפחיד. הרבה יותר קל לומר "תלמדו הנדסה" מאשר "תגלו מה אתם אוהבים". אבל האמת היא, שללמד את הילדים שלנו לרדוף אחרי האושר שלהם, גם אם הוא לא קל או צפוי, הוא המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת להם.
אז איך עושים את זה? מתחילים בלשאול שאלות. מה הם אוהבים לעשות? מה גורם להם להרגיש חיים? ומה הם מוכנים לעבוד בשבילו קשה, גם אם אין בזה כסף גדול?
כישלון: האויב או החבר הכי טוב?
כמה פעמים ניסיתם להגן על הילדים שלכם מכישלון? אני מודה, עשיתי את זה הרבה. הייתי כותבת להם את שיעורי הבית, עוזרת להם עם מבחנים, ומוודאת שהם תמיד מצליחים.
אבל אז הבנתי שאני גוזלת מהם את אחד השיעורים הכי חשובים בחיים: איך להתמודד עם כישלון. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החיובית מראים שילדים שרואים כישלון כהזדמנות ללמידה, ולא כסוף העולם, הם בעלי חוסן נפשי גבוה יותר וסיכוי גבוה יותר להצליח בחיים.
זה לא אומר שצריך לעודד כישלון, כן? ממש לא. זה אומר שאנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו איך ללמוד ממנו. זה אומר שאנחנו צריכים לאפשר להם להיכשל, ואז להיות שם כדי לתמוך בהם ולעזור להם להבין מה הם יכולים לעשות אחרת בפעם הבאה.
ואולי, הכי חשוב, זה אומר שאנחנו צריכים לחלוק איתם את הכישלונות שלנו. לדבר על הפעמים שנכשלנו, ואיך התגברנו על זה. להראות להם שאנחנו אנושיים, ושאפשר לצאת מחוזקים מכישלון.
"כולם עושים את זה": על לחץ חברתי ואותנטיות
אחת הטעויות הכי גדולות שאנחנו עושים כהורים היא לנסות לגרום לילדים שלנו להתאים. אנחנו רוצים שהם יהיו פופולריים, מקובלים, ושייכים. אבל מה אם ה"להיות שייך" הזה עולה להם ביוקר? מה אם הם צריכים לוותר על מי שהם כדי להיות חלק מהחברה?
האמת היא, שאותנטיות היא אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו יכולים ללמד את הילדים שלנו. להיות נאמן לעצמך, גם אם זה אומר להיות שונה, גם אם זה אומר להיות לבד.
אבל איך עושים את זה בעידן של רשתות חברתיות? שאלה טובה. אחת הדרכים היא לדבר על זה. לשאול אותם מה הם חושבים על מה שהם רואים ברשת, ולעזור להם לפתח חשיבה ביקורתית.
אפשרות נוספת היא לעודד אותם לעסוק בדברים שהם אוהבים, גם אם הם לא פופולריים. למצוא קהילות שבהן הם יכולים להיות עצמם, ולהרגיש מקובלים בזכות מי שהם, ולא למרות.
מחשבה напоследок: האם אנחנו מלמדים את הילדים שלנו את מה שאנחנו חושבים שהם צריכים לדעת, או את מה שהם באמת צריכים לדעת?
אני מודה, אין לי תשובה חד משמעית. אבל אני יודעת שאנחנו צריכים להמשיך לשאול את השאלות האלה, ולהיות פתוחים ללמידה ולשינוי. אני מזמינה אתכם לשתף בתגובות: מה הדבר שאתם הכי חוששים לומר לילדים שלכם? ואיך אתם מתמודדים עם הפחד הזה?
