האמת? תמיד הסתכלתי על "מסורות" כעל משהו גדול, מחייב, כזה שסבתא שלי דואגת להזכיר בכל ארוחת חג. טעיתי בגדול.
זוכרים את הרגע הזה שפתאום קולטים משהו ששינה לכם הכל? זה קרה לי כשקראתי מחקר על הרגלים (אגב, זה היה מחקר משנת 2009 של אוניברסיטת דיוק, ממש לא משהו חדשני, אבל התזמון היה מושלם עבורי). המחקר דיבר על כך שאפילו שינויים קטנים בשגרה, דברים שנראים כמעט חסרי משמעות, יכולים ליצור אפקט דומינו מדהים. ואז הבנתי - זה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי!
אבל רגע, לא ישר קפצתי משמחה. הסתכלתי על הניסיון שלי. ניסיתי בעבר "ליישר קו" עם טרנדים בריאותיים, התחלתי דיאטות קיצוניות, או מדיטציות של שעה ביום. ניחשתי נכון – נכשלתי שוב ושוב. למה? כי הם היו גדולים מדי, לא מחוברים למציאות שלי.
אז מה כן עובד? מסורות קטנות.
מה זה בכלל "מסורת קטנה"?
זה יכול להיות כל דבר! ממש כל דבר. זה יכול להיות לשתות כוס מים לפני הקפה של הבוקר. זה יכול להיות להגיד לעצמך "אני יכולה" במראה לפני פגישה חשובה. זה יכול להיות להקדיש 5 דקות ביום לכתיבה חופשית. הקטע הוא, זה קטן, פשוט ונגיש.
ואם זה נשמע לכם קצת... פשוט מדי? אני מבינה את הספקנות. גם אני הייתי שם. אבל תחשבו על זה - אתם יותר סיכויים לדבוק במשהו שקל לעשות. וזה היופי, לא?
אז איך יוצרים מסורת קטנה שתחזיק מעמד?
- התחילו בקטן באמת: אם אתם רוצים להתחיל לרוץ, אל תתחילו עם 5 ק"מ. תתחילו עם 5 דקות הליכה מהירה. זה הכל. אחר כך תוסיפו עוד דקה, ועוד דקה. העיקרון הוא לא להעמיס על עצמכם.
- קשרו את זה למשהו קיים: צחצוח שיניים אחרי ארוחת הערב כבר הפך להרגל? מצוין! אחרי שאתם מצחצחים שיניים, תקראו עמוד אחד מספר. ככה אתם לא צריכים להילחם בשני הרגלים חדשים בו זמנית.
- תנו לזה משמעות: למה זה חשוב לכם? מה תרוויחו מזה? אם אתם יודעים למה אתם עושים את זה, יהיה לכם יותר קל להתמיד. למשל, אני התחלתי לכתוב יומן הכרת תודה קצרצר כל בוקר. לא כי קראתי על זה באיזה בלוג לייף סטייל, אלא כי שמתי לב שאני מתחילה את היום יותר חיובית ושלווה.
- היו סלחניים לעצמכם: פספסתם יום? לא נורא! זה לא סוף העולם. פשוט תחזרו למסלול מחר. אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי הוא לא להלקות את עצמי. החיים קורים, וזה בסדר גמור.
מקורות השראה מפתיעים? דווקא כן!
אני אוהבת לקבל השראה ממקומות לא צפויים. למשל, פעם קראתי ראיון עם שחקן שסיפר שהוא עושה 10 שכיבות סמיכה כל בוקר, לא משנה מה. עשרה! זה נשמע כל כך בר השגה. אמנם אני לא עושה שכיבות סמיכה (יותר בקטע של יוגה עדינה), אבל התחלתי עם תרגיל נשימה קצר כל בוקר.
עוד משהו? שמעתי פעם פודקאסט (אני כבר לא זוכרת איזה, אבל זה לא משנה) על פילוסופיה סטואית, וזה גרם לי לחשוב על חוסן נפשי. זה לא גרם לי לשנן ציטוטים של אפיקטטוס, אלא להתחיל להגיד לעצמי "אני יכולה להתמודד עם זה" בכל פעם שאני מרגישה מוצפת.
אבל רגע, מה עם הכישלונות?
בטח שיש כישלונות! חשבתם אחרת? היו תקופות שניסיתי להפוך את הבוקר שלי ל"טקס קדוש", עם מדיטציה, כתיבה, ספורט ומה לא. נחשו מה? זה נגמר בלחץ מטורף ועוד יותר תחושה של כישלון. לכן, היום אני הרבה יותר מציאותית.
זה לא פתרון קסם (וגם לא אמור להיות)
המסורות הקטנות האלה לא הופכות אותי לסופר וומן. אני עדיין מתמודדת עם חרדות, דאגות ויום רע פה ושם. אבל הן נותנות לי כוח להתמודד. הן מזכירות לי שאני יכולה לעשות דברים קטנים שמשפיעים על החיים שלי לטובה. הן נותנות לי תחושה של שליטה, של מסוגלות.
אז נכון, זה לא ישנה את העולם. אבל זה בהחלט יכול לשנות את העולם שלך.
אני תוהה, מה תהיה המסורת הקטנה הראשונה שאתם תאמצו? אני ממש סקרנית לשמוע.
