אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי שהגבולות שאני מציבה למשפחה שלי, בעצם משפיעים עלי יותר משהם משפיעים עליהם. זה היה רגע מביך, כמעט מגוחך. ניסיתי ליישם איזו שיטה חדשה שקראתי עליה, משהו עם "תקשורת מקרבת" ו"צרכים לא ממומשים". ניסיתי להיות סופר-אמא, כזו ששומעת, מכילה, מבינה... ובסוף, כל מה שהרגשתי זה תסכול.
כאילו, ברצינות, איפה הייתם כשכתבו את המדריך הזה למציאות?
האמת היא, שגבולות בריאים במשפחה זה לא איזה מתכון סודי. זה יותר כמו ניווט במפה לא מוכרת, כשמדי פעם אתה מגלה שטעית בדרך, אבל ממשיך הלאה. אז בואו נשים את הקלפים על השולחן – אני לא גורו. אני פשוט אישה שלומדת תוך כדי תנועה, ומשתפת אתכם במה שעובד (ומה שפחות). אני מבטיחה שאחרי שתקראו את זה, תרגישו קצת יותר בטוחים בעצמכם, וקצת פחות אשמים על זה שאתם לא מושלמים.
אז מה זה בכלל גבול בריא?
לפני שאנחנו צוללים פנימה, חשוב להבין מה זה לא. גבול בריא הוא לא חומה בצורה, לא כלי שליטה, ולא דרך להשתיק את הצרכים של אחרים. ד"ר ברנה בראון, שחוקרת חוסן וחמלה, אומרת משהו חכם: "גבולות הם לא מה שאתה לא מרשה לאחרים לעשות לך, אלא מה שאתה מרשה לעצמך לעשות." תחשבו על זה רגע.
גבול בריא הוא בעצם כמו גבולות של מדינה – הוא מגדיר את הטריטוריה שלך, את המרחב שבו את מרגישה בטוחה ומוגנת. הוא מאפשר לך לשמור על האנרגיה שלך, על הזמן שלך, ועל השפיות שלך. והכי חשוב, הוא מאפשר לך להיות הגרסה הכי טובה של עצמך, בלי להתנצל.
למה זה כל כך קשה במשפחה?
הנה משהו שאולי לא תשמעו בהרצאות על הורות: משפחה זה מגרש משחקים מורכב. יש היסטוריה, יש ציפיות, יש דפוסים שחוזרים על עצמם מדור לדור. ואז מגיעים הילדים, ובום! הכל מתערער.
הרבה פעמים אנחנו מגיעים לתוך המשפחה שלנו עם מטען רגשי מהילדות שלנו. אולי גדלנו במשפחה שבה לא היו גבולות בכלל, או במשפחה שבה הגבולות היו נוקשים מדי. ואז אנחנו מנסים לפעול מתוך הדפוסים האלה, בלי להבין שהם כבר לא משרתים אותנו.
זוכרים את המחקרים שמראים שאנשים נוטים לשחזר את סגנון ההתקשרות שלהם מהילדות? (בולבי, 1969). זה בדיוק זה. אנחנו משחזרים את מה שאנחנו מכירים, גם אם זה לא בריא לנו.
הנה שאלה למחשבה: אילו גבולות היית רוצה לשנות במשפחה שלך?
הגבולות שלא מדברים עליהם
אף אחד לא מדבר על הגבולות הפנימיים. אלה הגבולות שאנחנו מציבים לעצמנו, לא לאחרים. אלה הגבולות שקשורים לערך העצמי שלנו, לביטחון שלנו, וליכולת שלנו לדאוג לעצמנו.
אני זוכרת תקופה שהייתי מרצה את כולם, כל הזמן. הייתי אומרת "כן" לכל בקשה, גם אם זה בא על חשבון הזמן שלי, האנרגיה שלי, והשפיות שלי. חשבתי שאם אהיה נחמדה, אנשים יאהבו אותי יותר. אבל האמת היא, שהייתי סחוטה רגשית, ממורמרת, ובעיקר, מאוד בודדה.
השינוי התחיל כששאלתי את עצמי: "מה אני צריכה?".
וזה משהו שאני מזמינה אתכם לשאול את עצמכם גם כן. מה אתם צריכים? מה הגבולות הפנימיים שאתם צריכים להציב כדי לשמור על עצמכם?
אז איך עושים את זה בפועל?
- התחילו בקטן: אל תנסו לשנות הכל בבת אחת. בחרו גבול אחד שחשוב לכם, והתחילו ממנו.
- היו ברורים: תקשורת ברורה היא המפתח. הסבירו את הגבול שלכם בצורה פשוטה וישירה.
- היו עקביים: הכי חשוב זה להקפיד על הגבולות שלכם. אם אתם מוותרים פעם אחת, זה פותח פתח להפרות נוספות.
- היו חומלים: תזכרו שגם הילדים שלכם (ובני הזוג שלכם) צריכים זמן להסתגל לגבולות החדשים. תהיו סבלניים, ותתנו להם מרחב לטעות.
ומה עושים כשזה לא עובד?
תנשמו עמוק. זה בסדר. גבולות זה לא משהו שקורה בן לילה. זה תהליך, ולפעמים לוקח זמן עד שמגיעים למקום הנכון.
לי לקח שנים להבין איך להציב גבולות בריאים למשפחה שלי. היו לי הרבה כישלונות, הרבה רגעים של תסכול, והרבה דמעות. אבל בסופו של דבר, זה היה שווה את זה.
כי כשאתה מציב גבולות בריאים, אתה לא רק משפר את היחסים שלך עם המשפחה שלך, אתה משפר את היחסים שלך עם עצמך. ואולי, בסופו של דבר, זה הדבר הכי חשוב.
מה אתכם? איזה גבול אחד הייתם רוצים להתחיל להציב כבר היום? אשמח לשמוע בתגובות!
זכרו: גבולות הם לא קירות. הם שערים. הם מאפשרים לנו ליצור מרחב בטוח, מלא באהבה וכבוד.
