אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי את המושג "הילד הפנימי". גלגלתי עיניים. זה נשמע לי כמו עוד טרנד ניו אייג' חולף, משהו שאנשים אומרים כדי להישמע חכמים יותר. ואז… זה פשוט פגע בי. כמו סטירה קלה, מעירה.
הפער בין ה"צריכה" ל"רוצה" ריסק אותי.
הבנתי שהציניות שלי היא מנגנון הגנה, מסך עשן שמסתיר פחד אמיתי: מה אם באמת יש בי חלק קטן, פגיע, שמנהל לי את החיים מבלי שאני שמה לב?
אז צללתי פנימה. קראתי ספרים, מאמרים, הקשבתי לפודקאסטים. (כן, גם אלה עם השמות המטופשים). גיליתי עולם שלם של תיאוריות וגישות. חלקן היו מועילות, חלקן פחות. אבל דבר אחד נשאר קבוע: הילד הפנימי שלנו משפיע באופן עמוק על מערכות היחסים שלנו, במיוחד על אהבה.
עכשיו, אני לא פסיכולוגית, אבל אני חושבת שזה גם לא צריך להיות מורכב. אני אישה בשנות ה-20 המאוחרות שלה, שעשתה מספיק טעויות אהבה כדי למלא ספר. ומהניסיון שלי, יש כמה דברים שחשוב לדעת על הילד הפנימי שלנו במערכות יחסים.
אבל רגע, מה זה בכלל "הילד הפנימי"?
חשוב לי לדבר על זה בשפה שלנו, נכון? בואו נשים לרגע בצד את כל הניסוחים המפוצצים. הילד הפנימי הוא בעצם אוסף של כל החוויות, הרגשות והאמונות שרכשנו כילדים. הזיכרונות האלה, גם אלה שאנחנו לא זוכרים באופן מודע, ממשיכים להשפיע עלינו גם כמבוגרים.
איך הילד הפנימי משפיע על האהבה שלנו?
תחשבו על זה ככה: כשאתם נכנסים למערכת יחסים, אתם לא מגיעים לבד. אתם מביאים איתכם את כל המטען הרגשי שלכם, כולל את הפחדים, החלומות והציפיות של הילד שהייתם.
למשל, אם כילדים הרגשתם לא נאהבים או מוזנחים, יכול להיות שתפתחו חרדת נטישה במערכות יחסים. תהיו תמיד במתח, תנסו לרצות את בן הזוג בכל מחיר, ותחששו שהוא יעזוב אתכם בכל רגע.
או, אם גדלתם בבית ביקורתי ושיפוטי, יכול להיות שתתקשו לקבל אהבה וחיבה. תרגישו לא ראויים, ותחפשו כל הזמן פגמים בבן הזוג שלכם.
אני יודעת, זה נשמע קצת קודר. אבל החדשות הטובות הן שאפשר לעבוד עם הילד הפנימי שלנו, ולשנות את הדפוסים האלה.
איך מתחילים לעבוד עם הילד הפנימי?
אוקיי, כאן זה נהיה קצת יותר מאתגר. זה דורש כנות, סבלנות ואומץ. אבל שוב, לא צריך לסבך את זה יותר מדי. הנה כמה צעדים פשוטים להתחלה:
- זיהוי: תתחילו לשים לב לתגובות הרגשיות שלכם במערכות יחסים. מה מעורר בכם חרדה, כעס או עצב? נסו לזהות אילו זיכרונות או אמונות מהילדות עולים לכם בראש.
- הבנה: תנסו להבין את ההיגיון מאחורי התגובות שלכם. למה אתם מרגישים ככה? מה הילד הפנימי שלכם מנסה להגיד לכם?
- חמלה: תהיו סלחנים כלפי עצמכם. אל תשפטו את עצמכם על הטעויות שעשיתם בעבר. תזכרו שהילד הפנימי שלכם ניסה להגן עליכם, הכי טוב שהוא ידע.
- תקשורת: תתחילו לתקשר עם הילד הפנימי שלכם. דברו אליו, תשאלו אותו מה הוא צריך, ותבטיחו לו שתהיו שם בשבילו.
אני מודה, זה נשמע קצת הזוי כשכותבים את זה.
אבל תאמינו לי, זה עובד. כשאתם מתחילים להקשיב לילד הפנימי שלכם, אתם מתחילים להבין את עצמכם טוב יותר. ואז, אתם יכולים להתחיל לשנות את הדפוסים שמכשילים אתכם במערכות יחסים.
לדוגמה, אני גיליתי שהילדה הקטנה שהייתי פחדה להיות נטושה. היא גדלה בתחושה שהיא צריכה להוכיח את עצמה כל הזמן כדי לקבל אהבה. הבנתם למה כל כך פחדתי מבגידה או אפילו מסתם ריב קטן? עכשיו, כשאני מרגישה את החרדה הזו עולה, אני מזכירה לעצמי שאני כבר לא ילדה קטנה. שאני ראויה לאהבה, גם בלי לעשות כלום.
הילד הפנימי הוא לא תירוץ להתנהג רע.
חשוב לי להדגיש את זה. העבודה עם הילד הפנימי היא לא תירוץ להאשים את ההורים שלכם בכל הבעיות שלכם. זה לא אומר שאפשר להתנהג בצורה פוגענית או לא אחראית, ולהגיד "זה הילד הפנימי שלי!".
זה אומר לקחת אחריות על הרגשות וההתנהגות שלכם, ולנסות להבין מאיפה הם מגיעים. זה אומר להיות מודעים לדפוסים הלא בריאים שלכם, ולעבוד כדי לשנות אותם.
אז מה למדתי מכל זה?
אני חושבת שהדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שכולנו נושאים בתוכנו ילד פנימי, בין אם אנחנו מודעים לזה ובין אם לא. והילד הזה משפיע על כל מערכות היחסים שלנו, לטוב ולרע.
אבל, וזה אבל גדול, אנחנו לא קורבנות של העבר שלנו. יש לנו את הכוח לרפא את הפצעים של הילד הפנימי, ולבנות מערכות יחסים בריאות ומספקות יותר.
אני יודעת שהמאמר הזה לא נותן את כל התשובות. זה רק ניסיון לפתוח דיון על נושא חשוב. אבל אם הצלחתי לעורר בכם קצת סקרנות או השראה, אני כבר שמחה.
עכשיו, תגידו לי אתם: איך הילד הפנימי שלכם משפיע על האהבה שלכם? איזו חוכמה ילדותית אתם נושאים איתכם? אשמח לשמוע!
מקורות:
- "Attached: The New Science of Adult Attachment and How It Can Help YouFind - and Keep - Love" - Amir Levine and Rachel Heller
- "Inner Child Work" - John Bradshaw
הערה אישית: אני לא מתיימרת להיות מומחית, רק מישהי שמנסה להבין את החיים. חלק מהדברים שכתבתי כאן מבוססים על מחקר, חלקם על ניסיון אישי. תיקחו מה שמתאים לכם, ותשאירו את השאר.
אגב, מצאתי פעם ציטוט מדהים של קארל יונג שאומר משהו כמו "אני לא מומחה, אני פשוט מישהו שהיה שם קודם". זה מרגיע אותי כל פעם מחדש.
