אוקיי, בואו נדבר על גבולות במשפחה. אני יודעת, זה נשמע כמו עוד הרצאה משמימה על הורות נכונה, אבל מבטיחה לכם שזה לא. יותר כמו שיחת נפש על הקשיים האמיתיים, ואיך אפשר, באמת אפשר, לעשות את זה קצת יותר טוב.
תקשיבו, אני זוכרת את עצמי לפני כמה שנים טובעת בתוך הכאוס המשפחתי. הכל היה נראה כמו מלחמה מתמדת – מי ישלוט בשלט, מי יאכל מה לארוחת ערב, מי יסדר את החדר. נשמע מוכר? חשבתי שאם רק אהיה יותר קשוחה, יותר אסרטיבית, הכל יסתדר. טעות. ענקית.
מצאתי את עצמי מותשת, מתוסכלת, ובעיקר – מרגישה רחוקה מהילדים שלי. זה היה הרגע שהבנתי שאני חייבת לעשות משהו אחר. לחפש דרך אחרת.
גבולות צריכים להיות גשר, לא חומה.
אז מה למדתי? שהעניין הוא לא "כמה" גבולות, אלא "איך" אנחנו מציבים אותם. זה לא עניין של כוח, אלא של תקשורת. של הבנה. של אמפתיה.
למה בכלל גבולות כל כך חשובים?
אני אתחיל דווקא מנקודה קצת אחרת. קראתי פעם מחקר (ואני מצטערת, אני לא זוכרת בדיוק איפה, אבל הרעיון נשאר איתי) על גורי כלבים שגדלו בסביבה ללא גבולות. הם היו חרדתיים, תוקפניים, ובאופן כללי – אומללים. זה גרם לי לחשוב – אם חיות צריכות מסגרת, קל וחומר אנחנו, בני האדם.
גבולות נותנים תחושת ביטחון. הם מסמנים את השטח, את הכללים, את המצופה. הם מאפשרים לילדים (וגם לנו, המבוגרים) להרגיש בטוחים יותר לחקור, להתפתח, ולגדול.
האם אנחנו באמת מקשיבים למה שהילדים שלנו צריכים, או רק מגיבים למה שהם עושים? שאלה טובה, נכון?
הסוד הוא לא ב"מה", אלא ב"איך"
בואו נדבר תכל'ס. איך אנחנו מציבים גבולות בצורה בריאה, שלא תהפוך את הבית לשדה קרב?
- תקשורת פתוחה וכנה: תדברו. באמת תקשיבו. תנסו להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות של הילדים שלכם. למה הם מתנגדים? מה הם מרגישים? אל תניחו שאתם יודעים. תקשיבו.
- עקביות: זה אולי הדבר הכי קשה, אבל גם הכי חשוב. אם אמרתם משהו, תעמדו בו. אחרת, הילדים ילמדו שהגבולות שלכם הם רק המלצה. מניסיון, זה מוביל לתסכולים עצומים (גם שלכם, וגם שלהם).
- אמפתיה: תזכרו, ילדים הם לא מבוגרים קטנים. הם מתמודדים עם רגשות עצומים, שלפעמים קשה להם להבין ולבטא. תנסו לראות את העולם דרך העיניים שלהם. (מקור: "Raising Good Kids" מאת תומס ליקונה - אמנם ספר ישן, אבל עדיין רלוונטי).
- גבולות גמישים: כן, שמעתם נכון. גמישות היא המפתח. גבולות צריכים להתאים לגיל, לבשלות, לנסיבות. מה שעבד בגיל 5, לא יעבוד בגיל 15. תהיו מוכנים להתגמש, לשנות, ולהתאים את הגבולות שלכם למציאות.
- תזכרו שאתם צוות: אתם והילדים שלכם. אתם לא נגדם. אתם איתם. אתם עובדים ביחד כדי ליצור משפחה שמחה ובריאה. (מקור: "The Whole-Brain Child" מאת דניאל סיגל וטינה פיין ברייסון - ספר מדהים על איך המוח של ילדים עובד, ואיך לתקשר איתם בצורה יעילה יותר).
אני לא תמיד מצליחה ליישם את כל זה, אבל אני תמיד מנסה.
ומה אם זה לא עובד?
אוקיי, בואו נהיה ריאליים. לא תמיד זה יעבוד. יהיו ימים קשים, יהיו התפרצויות זעם, יהיו ויכוחים. זה חלק מהחיים.
אבל גם בימים האלה, תזכרו את המטרה הגדולה: ליצור משפחה אוהבת, תומכת, ומכבדת. תזכרו שאף אחד לא מושלם, וגם אתם לא צריכים להיות.
אני חושבת שהדבר הכי חשוב שלמדתי הוא להיות סבלנית עם עצמי. להבין שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה, וגם אם אני טועה, אני יכולה ללמוד מזה ולנסות שוב.
אני עדיין לומדת, עדיין מתנסה, עדיין טועה. אבל אני גם רואה שינוי. אני רואה שהילדים שלי מרגישים יותר בטוחים, יותר אהובים, ויותר מכובדים. ואני חושבת שזה שווה את הכל.
אז מה אתכם? איזה גבולות אתם הכי מתקשים להציב? ואילו גבולות עובדים הכי טוב במשפחה שלכם? שתפו אותי, אני באמת רוצה לשמוע.
