האמת? פעם חשבתי שאושר זוגי זה כמו שני חצי עיגול שמשלימים זה את זה. סגורים, הרמטיים. ואז, באמצע שבוע, כשהייתי תקועה בפקק עם המוזיקה הכי מעצבנת ברדיו, פתאום הבנתי כמה טעיתי. זה לא עניין של השלמה, זה עניין של מרחב.
נשמע קצת כמו קלישאה רוחנית, נכון? אבל תנו לי רגע.
בואו נדבר על זה רגע – האם אי פעם הרגשתן שהקשר שלכן חונק קצת? כאילו מרוב שאתן מנסות להתאים את עצמכן, אתן מאבדות קצת מעצמכן?
אני יודעת שזה קרה לי. יותר מפעם אחת.
הטעות שלי (וגם של אחרות): להפוך ליחידה אחת
קראתי פעם מחקר (אני מצטטת אותו בהמשך, מבטיחה!) שמדבר על הנטייה האנושית שלנו לרצות להשתייך, להרגיש חלק ממשהו גדול יותר. זה מולד בנו, הצורך הזה. אבל לפעמים, מרוב שאנחנו רוצות להרגיש "ביחד", אנחנו שוכחות שיש גם "לחוד". וזה קריטי.
הפסיכולוגית אסתר פרל, בספרה המצוין "אינטליגנציה ארוטית", מדברת על המתח הזה בין צורך בביטחון לצורך באוטונומיה. איך אפשר לרצות את שניהם בלי לוותר על אף אחד מהם? היא טוענת שארוטיקה, תשוקה, משגשגים במרחק מסוים. קצת כמו אש – אם מתקרבים יותר מדי, נשרפים.
"מרחק קטן הוא תנאי הכרחי לתשוקה." עצרו רגע לחשוב על זה.
אני זוכרת תקופה שבה ניסיתי בכוח לחלוק כל תחביב, כל דעה, עם בן הזוג שלי. רציתי להראות כמה אנחנו מתאימים, כמה אנחנו "אותו דבר". בסוף, מצאתי את עצמי עושה דברים שאני בכלל לא נהנית מהם, רק כדי לרצות אותו. ותאמינו לי, זה לא נגמר טוב.
אבל רגע, לפני שאתן חושבות שאני קוראת לפירוק מערכות יחסים – ממש לא. אני מאמינה גדולה בקשר, באהבה, בשותפות. אבל אני גם מאמינה שאפשר לעשות את זה אחרת.
הסוד הוא במרחב – לא הפיזי, הפנימי
אז מה זה בעצם "מרחב בתוך יחד"? זה היכולת לשמור על הזהות שלך, על התחביבים שלך, על הדעות שלך, גם כשאת במערכת יחסים. זה היכולת להגיד "לא" כשצריך, בלי להרגיש אשמה. זה היכולת להרגיש בנוח עם זה שיש דברים שאת עושה לבד, או עם חברות, או עם המשפחה שלך.
עכשיו, אני יודעת מה אתן חושבות: "קל להגיד, קשה לעשות". ואתן צודקות. זה דורש עבודה, מודעות עצמית, ותקשורת טובה עם בן הזוג.
אז איך עושים את זה בפועל?
- תקשורת כן ואמיתית: דברו על הצרכים שלכם, על הרצונות שלכם, על הפחדים שלכם. אל תניחו שאף אחד יודע מה אתן מרגישות.
- הגדירו גבולות: מה מקובל עליכן ומה לא? מה אתן מוכנות לוותר עליו ומה לא? זה בסדר להגיד "אני צריכה את הערב הזה לעצמי", או "אני לא רוצה לראות את הסרט הזה".
- טפחו את התחביבים שלכן: אל תוותרו על הדברים שעושים לכן טוב. זה יכול להיות ריקוד, ציור, קריאה, טיולים בטבע – כל דבר שממלא את הנפש שלכן.
- תנו גם לבן הזוג מרחב: זה עובד לשני הכיוונים. תנו לו את החופש לעשות את הדברים שהוא אוהב, גם אם זה אומר שהוא לא מבלה את כל הזמן איתכן.
- חגגו את השוני: במקום לנסות להיות אותו דבר, תלמדו להעריך את ההבדלים ביניכם. זה מה שהופך את הקשר למעניין ודינמי.
"שוני הוא לא איום, הוא הזדמנות." תזכרו את המשפט הזה.
אני יודעת, זה נשמע קצת הפוך על הפוך. איך אפשר להיות קרובים אם שומרים על מרחק? אבל תאמינו לי, זה עובד. כשיש לך מרחב לנשום, את יכולה לחזור לקשר רעננה, מלאה באנרגיה, ועם יותר מה להציע.
אגב, חזרתי למחקר שהבטחתי קודם. מחקר שפורסם ב-Journal of Social and Personal Relationships מצא שאנשים במערכות יחסים שבהן שני הצדדים מרגישים שיש להם מספיק אוטונומיה, מדווחים על רמות גבוהות יותר של אושר, סיפוק ואהבה. לא מפתיע, נכון?
אז מה הלאה?
אני לא יודעת. אני עדיין לומדת. אני עדיין עושה טעויות. אבל אני יודעת דבר אחד: אני כבר לא מפחדת להיות אני. אני כבר לא חושבת שאני צריכה לוותר על עצמי כדי להיות אהובה.
ומה אתן חושבות? איך אתן יוצרות מרחב בתוך הקשר שלכן? אשמח לשמוע את התובנות שלכן בתגובות. אולי נלמד משהו חדש ביחד.
