היי, אני נעמה. ואם יש משהו שלמדתי על בשרי, זה שאהבה מנצחת הכל, אבל היא לא פותרת הכל. במיוחד כשזה מגיע לבניית משפחה מעורבת.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי את ההורים של בן זוגי, עמוס. משפחה מסורתית, שונה כל כך מהקיבוץ שבו גדלתי. ישבתי שם, מנסה להרשים, להוכיח שאני "מספיק טובה" בשבילו, ואיבדתי את עצמי בדרך. שתקתי על דברים שהפריעו לי, הסכמתי עם דעות שלא האמנתי בהן, רק כדי ליצור רושם טוב.
טעות. ענקית.
כי בסופו של דבר, אי אפשר לחיות חיים שלמים במסכה. ואם כבר נכנסים למערכת יחסים רצינית, ועוד יותר כשמקימים משפחה, צריך לעשות את זה ממקום אמיתי.
אז איך בונים משפחה מעורבת, שבה כולם מרגישים שייכים, מבלי לוותר על מי שאתם? שאלה טובה. ועוד יותר חשוב – שאלה מורכבת.
ההבדל בין כבוד לשינוי מהותי
קל מאוד להתבלבל בין כבוד הדדי לבין ניסיון לשנות אחד את השני. וזה, חברות, המתכון הבטוח לחיים אומללים.
ראיתי משפחות שלמות מתפרקות בגלל זה. צד אחד שמנסה להכניס את הצד השני לתבנית שלו, בלי להבין שמה שמקסים במערכת היחסים הזו זה דווקא השילוב של השונות.
אז מה עושים? קודם כל, זוכרים שזה בסדר גמור להיות שונים. יותר מזה – זה מבורך! אבל מתוך השוני הזה, חייבים למצוא את נקודות ההשקה, את הערכים המשותפים.
לי ולעמוס לקח זמן להבין את זה. אני הייתי בטוחה שהוא צריך להיות יותר "משוחרר", והוא חשב שאני צריכה להיות יותר "מחוברת למסורת". בסוף הבנו ששנינו טועים. שנינו צריכים להיות יותר אנחנו.
מקורות מפתיעים של חוכמה - ומקצועיים כמובן
כשחיפשתי פתרונות, מצאתי את עצמי קוראת מחקרים על פסיכולוגיה בין-תרבותית (כמו המחקר של Berry, J. W. (2005). Acculturation: Living successfully in two cultures. International Journal of Intercultural Relations, 29(6), 697-712). זה עזר לי להבין את המורכבות של זהות תרבותית ואיך היא משפיעה על מערכות יחסים. אבל האמת? הכי הרבה למדתי מסדרת טלוויזיה קומית על משפחה מוסלמית אמריקאית! כן, כן. דווקא משם קיבלתי כמה תובנות מדהימות על איך אפשר לגשר על פערים תרבותיים בצורה הומוריסטית ואוהבת.
זה לימד אותי משהו חשוב: לפעמים, החוכמה נמצאת במקומות הכי לא צפויים.
מגבלות הפתרונות - ומתי זה לא יעבוד?
אני חייבת להיות כנה – לא כל פתרון מתאים לכל אחד. יש מקרים שבהם הפערים גדולים מדי, והניסיון לגשר עליהם רק יוצר יותר מתח וכאב. וזה בסדר גמור.
חשוב לדעת מתי להגיד "די". מתי להבין שהמערכת יחסים הזו לא בריאה לכם, ושהניסיון לשנות את עצמכם רק יגרום לכם לאבד את הזהות שלכם.
ואיך יודעים? זה קשה, אני יודעת. אבל אם אתם מרגישים שאתם כל הזמן צריכים להתנצל על מי שאתם, שאתם לא יכולים להיות עצמכם במערכת היחסים הזו, זה סימן רע.
למה אף אחד לא מדבר על זה?
אני חושבת שהרבה פעמים אנחנו מתעלמים מהעובדה שמשפחה מעורבת זה עבודה קשה. אנחנו מצפים שהאהבה תנצח הכל, ושכל הבעיות ייפתרו מעצמן. אבל זה לא עובד ככה.
צריך לדבר על הקשיים, על האתגרים. צריך לתת מקום לתסכול, לכעס, לפחד. כי רק כשנכיר בקשיים, נוכל להתמודד איתם בצורה בריאה.
ומה הכי מפתיע? שלפעמים, דווקא הוויכוחים האלה, המריבות האלה, הם אלו שמקרבים אותנו יותר אחד לשני. כי הם מאפשרים לנו להכיר אחד את השני לעומק, להבין מה חשוב לכל אחד, ואיך אפשר לבנות מערכת יחסים שמכבדת את הצרכים של כולם.
מילה לסיום - שאלות בלי תשובות
אז מה למדתי מכל זה? שהקמת משפחה מעורבת זה מסע מדהים, אבל גם מאתגר. שצריך הרבה סבלנות, הרבה הקשבה, והרבה אהבה.
אבל יותר מכל, צריך לזכור לאבד את עצמכם בתוך האהבה. כי בסופו של דבר, זה הדבר הכי חשוב.
עכשיו תגידו לי אתן – מה החלק הכי מאתגר עבורכן במשפחה שלכן? ואיך אתן מתמודדות עם זה? אני ממש רוצה לשמוע.
