אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. יושבת מול חברה טובה, שופכת את הלב על הבעיות שלי בעבודה. הקשבתי לעצמי מדברת, שמעתי את הטון שלי, את המילים שבחרתי, אבל איכשהו... הרגשתי שלא הקשיבו לי באמת. לא כי היא לא רצתה, אלא כי הייתי עסוקה מדי ב"לדבר" מכדי לתת לה הזדמנות להבין מה באמת קורה.
זה היה רגע מכונן. הבנתי שהקשבה אמיתית היא הרבה יותר מפיענוח המילים. היא לזהות את הריקוד הנסתר בין השורות, את מה שלא נאמר, את הרגשות שמסתתרים מאחורי החזית שאנחנו מציגים לעולם.
אז איך עושים את זה? איך באמת מקשיבים למה שמאחורי המילים? ובכן, זו לא נוסחה קסומה, אבל יש כמה דברים שלמדתי בדרך שלי, ואני שמחה לחלוק אותם אתכן.
הפסיקו לחשוב על התגובה שלכם
זו אולי הטעות הנפוצה ביותר. אנחנו מקשיבים כדי להגיב, לתת עצות, לפתור בעיות. אבל הקשבה אמיתית מתחילה בשקט פנימי. תנסו להשקיט את הקול הפנימי שמנסה להקדים את הדובר, להשלים משפטים או לגבש טיעונים נגדיים. תתמקדו רק במה שנאמר.
זה אולי נשמע פשוט, אבל תנסו. אתם תופתעו כמה רעש יש לנו בראש.
מחקרים בפסיכולוגיה מראים (כמו זה שפורסם ב-Journal of Counseling Psychology) שאנשים שמקשיבים באופן פעיל, בלי שיפוטיות, יוצרים קשר עמוק יותר עם הדובר ומשפרים את התקשורת הבינאישית.
חפשו את הלא-מילולי
שפת הגוף, טון הדיבור, הבעות הפנים - כל אלה יכולים לגלות הרבה יותר מהמילים עצמן. האם החברה שלכם מחייכת, אבל העיניים שלה עצובות? האם הקול של בן הזוג שלכם רועד, למרות שהוא טוען שהכל בסדר?
תלמדו לקרוא בין השורות. שימו לב לדקויות הקטנות, כי הן לרוב מגלים את האמת.
זה לא אומר להפוך לחוקרי FBI, אלא פשוט להיות יותר מודעים.
ראיתי פעם סרט דוקומנטרי על תקשורת עם בעלי חיים. המאמנת הסבירה שהיא מקשיבה לסוסים שלה לא רק דרך המילים שלהם (כן, הם משתמשים גם בקולות), אלא בעיקר דרך התנועות הקטנות שלהם, המתח בשרירים, האופן שבו הם מניעים את האוזניים. זה גרם לי לחשוב כמה דברים אנחנו מפספסים בתקשורת האנושית, רק כי אנחנו מתמקדים במילים בלבד.
שאלו שאלות שמכוונות לגילוי
אל תסתפקו בתשובות שטחיות. אם אתם מרגישים שמשהו לא מסתדר, תשאלו שאלות שמזמינות את הדובר לחשוף יותר. "איך זה גרם לך להרגיש?" "מה באמת רצית להשיג?" "מה הפחיד אותך?"
השאלות האלה לא נועדו לחקור או לשפוט, אלא ליצור מרחב בטוח שבו הדובר יכול לחקור את הרגשות שלו ולהביע את עצמו בצורה אותנטית.
אבל הזהרו! שאילת שאלות חודרניות מדי עלולה להרתיע.
אני מודה, פעם הייתי גרועה בשאילת שאלות. הייתי ישר קופצת למסקנות ונותנת עצות. לקח לי זמן להבין שרוב האנשים לא צריכים עצות, הם צריכים שיקשיבו להם.
היו אמפתיים - גם אם אתם לא מסכימים
אמפתיה היא היכולת להבין את הרגשות של מישהו אחר, גם אם אתם לא חולקים את אותה נקודת מבט. זה לא אומר שאתם צריכים להסכים עם הדובר, אלא פשוט להכיר בכך שהרגשות שלו אמיתיים וחשובים.
זה קשה במיוחד כשאנחנו לא מסכימים עם מישהו, אבל זה קריטי.
קראתי פעם מחקר מעניין על אמפתיה ועוינות. החוקרים גילו שאנשים שמסוגלים להפגין אמפתיה כלפי אנשים שהם לא מסכימים איתם, נוטים להיות פחות עוינים ויותר פתוחים לדיאלוג. זה מראה שאמפתיה היא לא רק כלי לתקשורת טובה יותר, אלא גם כלי ליצירת חברה סובלנית יותר.
אל תפחדו להיות פגיעים
הקשבה אמיתית דורשת פגיעות. זה אומר להיות מוכנים להודות בטעויות שלכם, לחלוק את הרגשות שלכם, ולהראות שאתם לא מושלמים. כשאנחנו פגיעים, אנחנו מזמינים אחרים להיות פגיעים גם כן, וזה יוצר קשר עמוק ואמיתי יותר.
פגיעות היא לא חולשה, היא כוח.
אני מודה, לקח לי שנים להבין את זה. תמיד חשבתי שאני צריכה להיות חזקה ובלתי חדירה. אבל ככל שהפכתי לפגיעה יותר, כך הקשרים שלי עם אנשים הפכו לאמיתיים יותר.
לסיכום... אולי לא לסיכום
אני לא חושבת שיש כאן באמת סיכום. הקשבה היא מסע מתמשך, תהליך של למידה וצמיחה. זה לא משהו שאנחנו "משיגים" ואז עוברים הלאה. זה משהו שאנחנו צריכים לעבוד עליו כל יום, בכל מערכת יחסים.
אבל אם יש משהו אחד שאני רוצה שתקחו אתכן, זה זה: תתחילו להקשיב לא רק למילים, אלא גם ללב. תקשיבו לעצמכן, תקשיבו לאחרים, ותגלו עולם שלם של משמעות שמסתתר מאחורי השקט.
וזה מעלה בי שאלה - איך אתן מקשיבות? אילו כלים או טכניקות אתן משתמשות בהן? אני ממש אשמח לשמוע את המחשבות שלכן.
