אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאמת ביקשתי עזרה. לא סתם "אפשר טובה?", אלא עזרה אמיתית, כזו שמודה בפה מלא: "אני לא יודעת, אני מתקשה, אני צריכה אותך." גרון יבש, דופק מואץ, תחושה שאני עומדת להיחשף כמתחזה. מצחיק, לא?
זה קרה אחרי שעות של תסכול מול מסך המחשב, מנסה להבין קוד שאמור היה להיות פשוט. הייתי בטוחה שאם רק אתאמץ עוד קצת, אצליח לפצח את זה לבד. הרי "אני חזקה, אני עצמאית, אני לא צריכה אף אחד". אלו היו המנטרות שלי, המגננות שלי.
אבל האמת? הייתי מותשת.
בסוף, אחרי כמעט לילה שלם ללא שינה, כתבתי הודעה לחבר, מתכנת מנוסה. "אני תקועה. ממש תקועה. אתה יכול להעיף מבט?".
לקח לו בדיוק עשר דקות למצוא את הבעיה. עשר דקות! ואני שברתי את הראש במשך שעות.
השיעור הכי גדול שלמדתי באותו לילה לא היה קשור לקוד. הוא היה קשור לאומץ. האומץ להודות שאני לא יודעת הכל, שאני צריכה עזרה. האומץ להיות פגיעה.
למה כל כך קשה לנו לבקש עזרה?
אולי כי גדלנו בעולם שמקדש עצמאות וחוזק, לעיתים קרובות על חשבון חולשה ופגיעות. אולי כי אנחנו מפחדים להיתפס כלא כשירים, כנטל. פסיכולוגית כמו ברנה בראון כתבה ספרים שלמים על הפגיעות האנושית ואיך היא מהווה בסיס לאומץ אמיתי ולאינטימיות. היא מסבירה שאנחנו משקיעים אנרגיה רבה בניסיון להימנע מתחושות של בושה וחוסר ערך, ואחת הדרכים לעשות זאת היא להסתיר את הקשיים שלנו.
אבל מה אם אני אגיד לך שזה בדיוק הפוך? מה אם אבקש ממך לחשוב על הפעם האחרונה שמישהו ביקש ממך עזרה? איך הרגשת? לא חשובה, מועילה, בעלת ערך?
תחשבי על זה רגע.
אז למה לא להעניק לעצמך את המתנה הזו? את המתנה של תמיכה, של ידע, של הקלה?
אני יודעת, זה לא פשוט. במיוחד אם גדלת בסביבה שבה לבקש עזרה נתפס ככישלון. אני מבינה.
אבל הנה משהו שלמדתי מהניסיון שלי, וגם ממחקרים כמו זה שפורסם ב"Journal of Personality and Social Psychology" על הקשר בין תמיכה חברתית לבריאות נפשית: לבקש עזרה זו לא חולשה. זו עוצמה.
זו עוצמה כי זה דורש אומץ להודות בפני עצמך ובפני אחרים שאת צריכה תמיכה.
זו עוצמה כי זה מאפשר לך ללמוד, לצמוח ולהתפתח.
זו עוצמה כי זה מחזק את הקשרים שלך עם אחרים.
אבל איך עושים את זה נכון? איך מבקשים עזרה בלי להרגיש נטל?
אני לא אגיד לך שיש נוסחה קסומה. אבל הנה כמה טיפים שאספתי בדרך:
- תהיי ספציפית: במקום להגיד "אני צריכה עזרה עם הכל," נסי להגדיר בדיוק מה את צריכה. "אני תקועה עם השאלה השלישית במבחן, אתה יכול להסתכל עליה איתי?" הרבה יותר קל לעזור כשמבינים בדיוק מה צריך.
- הציעי תמורה: גם אם אין לך כסף לשלם, את יכולה להציע משהו בתמורה. "אני ממש צריכה עזרה עם המצגת, אני יכולה להכין לך קפה מחר בבוקר?"
- היי אסירת תודה: תגידי תודה! זה נשמע מובן מאליו, אבל מילה טובה יכולה לעשות הבדל גדול.
- זכרי, זה הדדי: כולנו צריכים עזרה לפעמים. תהיי מוכנה להחזיר טובה כשמישהו אחר יצטרך.
ואולי הכי חשוב: תזכירי לעצמך שאת ראויה לעזרה. את לא מעמיסה על אף אחד. את לא פחות טובה כי את צריכה תמיכה. כולנו צריכים.
אני מודה, גם היום, אחרי כל כך הרבה שנים, עדיין קשה לי לבקש עזרה לפעמים. יש בי עדיין את הקול הקטן הזה שאומר לי "את צריכה להסתדר לבד." אבל אני מזכירה לעצמי את אותו לילה מול המחשב. את התסכול, את הבדידות, ואת ההקלה האדירה כשמישהו הושיט לי יד.
ועכשיו, אני שואלת אותך: מה הדבר האחד שאת יכולה לבקש עזרה לגביו היום? אל תפחדי. את לא לבד.
אולי תופתעי לגלות כמה אנשים מחכים רק להושיט לך יד.
וזה בסדר גמור לבקש.
