אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי שהמשפחה שלי היא לא כמו המשפחות בטלוויזיה. גדלתי על תוכניות שבהן הכל נראה כל כך פשוט, כל כך פתיר. אבל המציאות בבית היתה רחוקה מזה. היו צעקות, היו דמעות, היו ריבים שלא נגמרים. שנים האמנתי שזה פשוט אומר שאנחנו "משפחה מקולקלת".
אבל אז, במהלך לימודי הפסיכולוגיה, הבנתי משהו אחר לגמרי. הבנתי שכל משפחה, בלי יוצא מן הכלל, מתמודדת עם קשיים. ומה שמבדיל בין משפחה שמצליחה לצלוח את הסערות למשפחה שמתפרקת, זה קיומם של "עוגנים רגשיים".
עכשיו, מה זה בעצם עוגן רגשי? תחשבו על זה כמו עוגן של ספינה. הספינה יכולה להיטלטל בים סוער, אבל העוגן שומר עליה מלהיסחף. העוגנים הרגשיים הם אותם הדברים שנותנים לנו תחושת יציבות, ביטחון ושייכות בתוך המשפחה, גם כשהכל סביבנו מרגיש כאוטי. זה יכול להיות חיבוק מאמא אחרי יום קשה, ארוחת שישי משפחתית, מסורת טיפשית שהמצאתם, או סתם הידיעה שתמיד יש מישהו שמקשיב לך בלי לשפוט.
אבל הנה השאלה הגדולה: איך יוצרים את העוגנים האלה? איך הופכים את הבית שלנו למקום בטוח, יציב ומלא אהבה, גם אם הוא רחוק מלהיות מושלם?
אני חייבת להודות, אין לי תשובה אחת קלה. אבל יש לי כמה תובנות שאספתי במהלך השנים, גם מלימודים אקדמיים וגם מהחיים עצמם. ואחת מהן היא שהרבה פעמים אנחנו מחפשים פתרונות מורכבים, כשהפתרון נמצא ממש מתחת לאף.
אחת ההשראות שלי היא ד"ר ג'ון גוטמן, חוקר יחסים ידוע, שטוען שהיסוד לזוגיות טובה הוא "היענות להצעות חיבור". כלומר, לשים לב לרגעים הקטנים שבהם בני הזוג מנסים ליצור קשר, ולהיענות להם. תחשבו על זה בהקשר המשפחתי – כמה פעמים הילד שלכם ניסה לספר לכם משהו ואתם הייתם עסוקים מדי? כמה פעמים בן הזוג ביקש עזרה ולא שמתם לב? ההיענות הזו, לרגעים הקטנים, היא דבק חזק מאוד.
ואם כבר בדבק עסקינן, חשבתם פעם על כך שמשפחה דומה קצת לקבוצת כדורגל? כן, כן, אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל תקשיבו לי רגע. כל שחקן בקבוצה הוא אינדיבידואל, עם כישורים וחולשות משלו. אבל כדי שהקבוצה תנצח, הם צריכים לעבוד ביחד, לתמוך אחד בשני, ולדעת שאפשר לסמוך עליהם. המשפחה היא אותו הדבר.
עכשיו, אני יודעת מה אתן חושבות. "נעמה, זה נשמע נהדר, אבל המשפחה שלי היא לא קבוצת כדורגל. יש לנו היסטוריה, יש לנו מטען, יש לנו ריבים ישנים שחוזרים על עצמם שוב ושוב." ואתן צודקות. זה לא פשוט.
אבל הנה משהו שאולי יעזור: תנסו להסתכל על בני המשפחה שלכם בעיניים חדשות. תנסו להיזכר למה אהבתם אותם מלכתחילה. תנסו למצוא את הטוב שבהם, גם אם הוא קבור עמוק מתחת להר של תסכול וכעס.
אני זוכרת תקופה שהייתי מתוסכלת נורא מאבא שלי. הרגשתי שהוא לא מבין אותי, שהוא תמיד מבקר אותי, שהוא אף פעם לא מרוצה. אבל אז, יום אחד, מצאתי את עצמי מסתכלת עליו בזמן שהוא תיקן משהו בבית. ראיתי את הריכוז שלו, את המיומנות שלו, את הרצון שלו לעזור. ובאותו רגע, נזכרתי למה הערצתי אותו כשהייתי קטנה. נזכרתי שהוא תמיד היה שם בשבילי, שתמיד דאג לי, שתמיד רצה את הכי טוב בשבילי.
הרגע הזה שינה הכל. התחלתי לראות אותו באור אחר. התחלתי להעריך אותו יותר. והיחסים שלנו השתפרו פלאים.
עכשיו, חשוב לי להגיד משהו. זה לא אומר שצריך להשלים עם התנהגות פוגענית או לא בריאה. אם יש אלימות במשפחה, או התעללות כלשהי, חשוב מאוד לפנות לעזרה מקצועית. אבל במקרים רבים, הבעיה היא לא התנהגות פוגענית, אלא חוסר תקשורת, חוסר הבנה, וחוסר יכולת לראות את הטוב אחד בשני.
אבל רגע, לפני שאני מסיימת, אני רוצה לשתף אתכן בתובנה נוספת. אחת התובנות המפתיעות ביותר שלי הגיעה בכלל מספר על מדיטציה בודהיסטית. שם למדתי על החשיבות של "קבלה רדיקלית". קבלה רדיקלית זה לא אומר להסכים עם הכל או לוותר על הצרכים שלכם. זה אומר לקבל את המציאות כפי שהיא, בלי להתנגד לה, בלי להילחם בה. זה אומר להבין שהחיים הם לא תמיד הוגנים, שהאנשים לא תמיד מתנהגים כמו שאנחנו רוצים, ושזה בסדר.
איך זה קשור לעוגנים רגשיים? תחשבו על זה רגע. כשאנחנו מקבלים את בני המשפחה שלנו כמו שהם, עם כל הפגמים והחולשות שלהם, אנחנו יוצרים מרחב בטוח יותר. אנחנו מאפשרים להם להיות אותנטיים, בלי צורך להעמיד פנים או להתגונן. וזה, בתורו, מחזק את הקשרים שלנו איתם.
אז מה עושים עכשיו? אני מציעה להתחיל בקטן. תבחרו דבר אחד שאתן יכולות לעשות כדי לחזק את העוגנים הרגשיים במשפחה שלכן. זה יכול להיות להקדיש זמן איכות עם הילדים, לכתוב מכתב תודה לבן הזוג, או פשוט להגיד "אני אוהבת אותך" להורים שלכם.
האמת היא, אין לי מושג מה יקרה. אבל אני כן יודעת דבר אחד: אם תנסו, אם תתמידו, אם תהיו סבלניות ואוהבות, אתן תצליחו ליצור משפחה חזקה ויציבה יותר. משפחה שתהיה עוגן בשבילכם, גם כשהכל מסביבכם מרגיש כאוטי. וזה, בעיניי, שווה הכל.
אבל רגע לפני סיום, אני חייבת לשאול אתכן - מהו העוגן הרגשי שהכי חסר לכן במשפחה שלכן? ומה אתן מוכנות לעשות היום כדי להתחיל לבנות אותו? אני באמת רוצה לדעת. שתפו אותי בתגובות!
