האמת? פעם חשבתי שאהבה אמיתית היא כמו בסרטים - ניצוצות, פרפרים בבטן, כאילו אין מחר. ואז, החיים קרו. הילדים, הקריירה, המשכנתא… ופתאום, הקשר שלי עם דניאל הרגיש כמו סוודר ישן ונוח, אבל קצת משעמם. איפה נעלמה התשוקה?
האמת היא ששאלתי את עצמי את השאלה הזו הרבה. לא רציתי להודות בזה בפני עצמי, אבל הנה אני אומרת את זה בקול רם – פחדתי. פחדתי שאולי זהו זה, שאולי האהבה הזו פשוט גוועה.
ואז, נתקלתי במחקר מעניין של ד"ר אסתר פרל, פסיכולוגית ומומחית ליחסי אהבה, שאמרה משהו שגרם לי לעצור לרגע ולחשוב: "התשוקה משגשגת על מתח בין חיבור לאוטונומיה." (Perel, E. (2006). Mating in captivity: Unlocking erotic intelligence. Harper).
אוטונומיה? חשבתי לעצמי. מתי הייתה לי לאחרונה דקה לעצמי, שלא לדבר על אוטונומיה?
אז, יצאתי למסע קטן, קודם כל, עם עצמי.
לפני הכל – תזכורת: מי אני?
אני מודה, קצת שכחתי. בין ארוחות, הסעות לחוגים ודאגה לכל העולם, שכחתי מי אני, מה אני אוהבת.
התחלתי בדברים קטנים – חזרתי לנגן בפסנתר, התחלתי ללכת לשיעורי יוגה, אפילו קניתי לעצמי ספר שחיכה בסבלנות על המדף.
זה לא אגואיסטי לדאוג לעצמך. זה חיוני.
וכשדאגתי לעצמי, פתאום היה לי יותר מה לתת.
אז מה עושים עם בן הזוג?
אוקיי, אז הבנתי שאני צריכה לדאוג לעצמי. אבל מה עושים עם דניאל? איך מחזירים את הניצוץ שאבד?
אז קראתי מחקר של ד"ר ג'ון גוטמן, חוקר יחסים ידוע, שמדבר על "מפות אהבה" – הידע המעמיק שיש לנו אחד על השני. (Gottman, J. M., & Silver, N. (1999). The seven principles for making marriage work. Crown Publishers.).
פתאום הבנתי שלא ממש שאלתי את דניאל מה מעניין אותו לאחרונה, מה מטריד אותו, מה משמח אותו. היינו עסוקים בלנהל את הבית, אבל שכחנו להתעניין אחד בשני.
אז התחלתי לשאול. שאלות פשוטות, שאלות מתוך סקרנות אמיתית.
"מה הדבר הכי טוב שקרה לך היום?"
"מה אתה חולם לעשות כשנצא לפנסיה?"
"מה הדבר שהכי מעורר בך השראה?"
התחלתי להקשיב, באמת להקשיב, בלי להפריע, בלי לתת עצות. וגיליתי דברים חדשים על האיש שאני חושבת שאני מכירה כל כך טוב.
סקס זה לא הכל, אבל זה חשוב
בואו נדבר על זה רגע. החיים מלחיצים, אנחנו עייפים, ולא תמיד יש חשק. וזה בסדר. אבל חשוב לזכור שאינטימיות היא חלק חשוב בקשר.
הטיפ שלי? תתחילו בקטן. חיבוק ארוך, נשיקה סתמית, סתם לשבת אחד ליד השני בספה. תזכירו לעצמכם שאתם עדיין שם, עדיין מחוברים.
ואם אתם מרגישים תקועים, אל תתביישו לפנות לעזרה מקצועית. אין בזה שום בושה.
הכישלון לימד אותי הכי הרבה
אני לא אשקר, היו רגעים שהרגשתי שזה לא יעבוד. שהמאמץ גדול מדי. שהפער בינינו גדול מדי.
אבל מה שלמדתי זה שאהבה היא לא רגש, היא החלטה. החלטה לבחור אחד בשנייה כל יום מחדש.
האהבה לא קורית מעצמה. היא דורשת עבודה, השקעה, ובעיקר – רצון.
ואם יש רצון, יש דרך.
אז מה עכשיו?
אני לא יודעת מה צופן העתיד לי ולדניאל. אבל אני יודעת שאני לא מוכנה לוותר. שאני רוצה להמשיך ללמוד, לצמוח, ולאהוב אותו בכל יום מחדש.
אז מה איתך? איפה את במסע שלך? אילו אתגרים את מתמודדת איתם? ואילו תובנות גילית על עצמך ועל הקשר שלך? אני באמת רוצה לדעת.
