אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. בת שנה וחצי, מורחת בננה על כל פרצופי בזמן שאני מנסה לעבוד מהספה. חשבתי שאני סופר-אמא, מצליחה לשלב קריירה ואימהות. כמה נאיבית הייתי.
מהר מאוד הבנתי שהסינגלטון של ההורות הוא משהו אחר לגמרי. זה לא רק לטפל בילדים לבד, זה גם להתמודד עם השיפוט החברתי, הציפיות הבלתי אפשריות והבדידות המשתקת. אבל רגע, למה אף אחד לא מספר לנו את זה לפני?
המאמר הזה הוא לא מדריך להורות מושלמת. הוא מסע משותף, חיפוש אחר האיזון האמיתי בין האני לאימהות. הוא בשבילך, אם גם את מרגישה לפעמים שאת הולכת לאיבוד בתוך הכאוס המתוק הזה.
האמת המרה: אין דבר כזה "הכל אפשרי"
כולנו שמענו את המשפט הזה, נכון? "את יכולה לעשות הכל, להיות הכל". אבל כשמדובר בהורות, במיוחד כהורה יחידני, זו שקר מוחלט. אי אפשר להיות הורה מושלם, עובד מצטיין וחבר מוצלח בו זמנית. פשוט אי אפשר.
אני זוכרת איך הייתי מתייסרת על כל החלטה, כל ויתור. אם עבדתי שעות נוספות, הרגשתי אשמה שלא הייתי עם הילדה. אם הקדשתי לה את כל כולי, הרגשתי שאני מאבדת את הזהות שלי.
"ההורות היחידנית מציבה אתגרים ייחודיים, הדורשים התאמות גמישות ותמיכה רגשית מתמדת," מציינת ד"ר אורית נבו, פסיכולוגית התפתחותית מומחית. (מקור: אתר פסיכולוגיה עכשווית). אבל איפה התמיכה הזו כשאת לבד בבית בשלוש לפנות בוקר עם ילד חולה?
אז מה עושים?
אני לא יודעת. באמת. אבל מה שלמדתי זה שצריך לשנות את הגישה. במקום לרדוף אחרי ה"הכל", צריך למצוא את ה"מספיק". מספיק טובה, מספיק נוכחת, מספיק מאושרת.
- תעדיפי את עצמך, לא מתוך אגואיזם, אלא מתוך הכרח: קראתי פעם מחקר מדהים (ואני מצטערת שאני לא זוכרת את המקור המדויק!) שילדים להורים שמטפלים בעצמם, גם רגשית וגם פיזית, מצליחים יותר בחיים. זה גרם לי לחשוב - אם אני לא אשקיע בעצמי, איך אוכל לתת את הטוב ביותר לילדה שלי?
- תורידי הילוך בקריירה, אם זה אפשרי: אני יודעת, זה מפחיד. לוותר על קידום, להוריד שעות. אבל לפעמים זה ההבדל בין שפיות לשיגעון. אני הורדתי את המשרה שלי לחצי משרה, ופתאום היה לי זמן לנשום. להקשיב, להיות שם באמת.
- תמצאי את הקהילה שלך: זה יכול להיות קבוצת תמיכה להורים יחידנים, קבוצת ריצה, חוג קרמיקה. העיקר זה למצוא אנשים שמבינים אותך, שלא שופטים אותך, שפשוט שם בשבילך.
הטריק שלא מלמדים אותך: להיות סלחנית לעצמך
כמה פעמים את אומרת לעצמך "אני אמא נוראית"? אני מנחשת שהרבה. אנחנו נוטות להיות הביקורתיות הכי קשות של עצמנו, במיוחד כאימהות.
אבל האמת היא שטעויות קורות. יש ימים שבהם את צועקת יותר מדי, מפספסת ארוחת ערב, שוכחת יום הולדת. זה בסדר. זה אנושי. תסלחי לעצמך, ותמשיכי הלאה.
"החמלה העצמית היא כלי רב עוצמה להורים יחידנים. זה מאפשר לנו לקבל את חוסר השלמות שלנו ולצמוח מתוך אתגרים," מוסיפה ד"ר נבו.
אז מה הלאה?
אני עדיין לא יודעת. אני עדיין לומדת, טועה, צומחת. אבל אני יודעת דבר אחד: הסינגלטון של ההורות הוא לא גזר דין. הוא הזדמנות. הזדמנות להכיר את עצמך מחדש, למצוא את הכוחות הנסתרים שלך, לבנות חיים מלאי משמעות ואהבה.
אני מזמינה אותך לשתף אותי במסע שלך. מה הדבר הכי קשה בהורות יחידנית? מה הדבר הכי מתגמל? בואי נדבר, נקשיב, נתמוך אחת בשנייה. כי ביחד, אנחנו יכולות לעבור הכל.
